השומרים: למה דווקא האנימציה הצליחה איפה שזאק סניידר נכשל?

אלן מור על המסך - שוב

אחרי 38 שנים, מישהו סוף סוף עיבד את "ווצ'מן" של אלן מור כמו שצריך - וזה לא בקולנוע חי. הסרט של זאק סנייידר מ-2009 ניסה. הוא הצליח חלקית. הוא הציג את הסיפור, את הדמויות, את הפסקול - אבל פספס את העיקר: הקצב של הקומיקס. ב-2024, DC לקחה את הקומיקס בכיוון אחר - שני סרטי אנימציה שלא מנסים להעתיק את הוויזואליה של הקומיקס, אלא להעתיק את הרגש שלו. התוצאה היא הניסיון הכי טוב שנעשה אי פעם להעביר את היצירה של אלן מור ודייב גיבונס מ-1986-1987 - 12 גיליונות שנחשבים לאחת היצירות הגדולות בקומיקס המודרני - למסך.

הקומיקס המקורי

אלן מור ודייב גיבונס יצרו את "ווצ'מן" ב-1986. קומיקס של 12 חוברות שהפך להיות הקומיקס הכי משפיע אי פעם. הוא מציג עולם אלטרנטיבי שבו גיבורי על קיימים, אבל הם בני אדם פגומים. הם לא גיבורים אמיתיים. הם אנשים שלובשים תחפושות.

הסיפור עוסק ב1985 חלופי שבו ניקסון עדיין נשיא ארצות הברית (חוקה שונתה בעקבות הסיוע של ד"ר מנהטן בויאטנם), המלחמה הקרה בעיצומה, וגיבורי על אסורים על פי חוק. הקומיקס שואל: מה יקרה אם גיבורי על היו אנשים אמיתיים? מה הם היו עושים? איך הם היו חיים?

ומור עצמו - שונא את הסרט של 2009. הוא חושב שהקומיקס לא ניתן להעברה. והאמת היא שהוא צודק חלקית. הקומיקס מסתמך על הצורה של הקומיקס - על הפאנלים, על הצבעים, על השכבות, על הפרק "סיפור הפיראט" שמשולב לאורך הקומיקס. וקולנוע לא יכול לעשות את זה.

אבל אנימציה כן יכולה.

הסרט של 2009 לעומת האנימציה

הסרט של זאק סנייידר מ-2009 ניסה להיות נאמן לקומיקס. הוא הצליח חלקית. אבל הוא היה קרוב מדי לוויזואליה של הקומיקס - שלוש שעות, מצולם בקצב איטי, עם קצב שלא תאם לקולנוע.

והסצינה שבה רורשאך מציג את עצמו בכלא ומסביר את הזהות שלו - בקומיקס היא 4 פאנלים מצוירים. בסרט החי, היא 30 שניות של זאק סנייידר במצלמה איטית. הקומיקס יצר קצב על ידי הצורה של הפאנלים. הסרט החי לא הצליח לתפוס את הקצב הזה.

והסרטי האנימציה של 2024-2025 הולכים בכיוון אחר. הם לא מנסים להעתיק את הקומיקס. הם מתאימים אותו לאנימציה. הצבעים מותאמים. הקצב מותאם. הקצוות הקומיקסיים מותאמים. והקסם הוא שהם מצליחים להעביר את התחושה של הקומיקס בלי להעתיק אותו.

הקאסטינג הקולי

הקאסטינג של הסרטי האנימציה הוא חזק. טיטוס וולברר כרורשאך מציג ביצוע שיותר אכזרי מהסרט של 2009. וולברר מצליח להציג את רורשאך כאיש שיש בו רגעי שקט וחמלה - דבר שגקלי הוקלי בסרט של סניידר לא הצליח להעביר.

מתיו ריס כדן דרייברג / ניצב לילה השני מציג ביצוע של גיבור על שעבר לפנסיה ולא יודע מה לעשות עם עצמו. הוא משחק את דן כאיש שאיבד את עצמו, ולא יודע איך לחזור. והסצינה שבה הוא לובש את התחפושת לראשונה אחרי שנים - רגע של דרמה אנושית.

והבחירה הכי חכמה היא לתת לסרט להיות אנימציה למבוגרים. הסצינות של אלימות, מין, ועירום - שבסרט של 2009 הורגשו מאולצות - באנימציה הם נראים טבעיים יותר. האנימציה היא מדיום של מבוגרים, גם כשהיא מציגה גיבורי על.

ד"ר מנהטן והשאלה הפילוסופית

והדמות הכי מורכבת של ווצ'מן היא ד"ר מנהטן - ג'ון אוסטרמן. הוא איש שעבר תאונה במעבדה ב-1959 והפך לישות עם כוחות אלוהיים. הוא יכול לראות את העתיד. הוא יכול לפצל את עצמו לכמה גופים. הוא יכול לשנות חומר.

והפילוסופיה של ד"ר מנהטן - שהוא לא יכול לעצור עוד את הזמן - היא הלב של הקומיקס. "הכל קורה. תמיד." וזה רעיון שאנימציה יכולה להציג טוב יותר מקולנוע חי. הסצינות של מנהטן על מאדים, כשהוא מסביר ללורי את ראייתו של הזמן - רגעי קולנוע גדולים באנימציה.

אומנם חצי סרט, אבל

אומנם "ווצ'מן: פרקים I+II" הוא חצי סיפור. הוא לא הקומיקס המלא. חבל - הסרטים הבאים בסדרה (פרקים III+IV) צריכים להגיע ב-2025-2026. והאמת היא שהסיום של הקומיקס - התכנית של אוזימנדיאס להציל את העולם - הוא הקטע החזק ביותר. ואני מחכה לראות איך האנימציה תעביר אותו.

ויש את הביקורת על שהסרטי האנימציה לא ניסו להוסיף משהו חדש. הם הם בעיקר עיבוד נאמן. חבל - האנימציה יכלה להוסיף שכבות חדשות. הסיפור של "שחור מטליק" - הקומיקס בתוך הקומיקס - לא קיבל את הזמן שהוא ראוי לו.

ויש גם את הקצב - שני הסרטים יחד הם 3.5 שעות. מי שלא קרא את הקומיקס עלול להיות מבולבל מהקצב האיטי. חבל לחלק מהצופים.

הציון

"ווצ'מן: פרקים I+II" הוא הניסיון הכי טוב להעביר את הקומיקס לקולנוע. הוא לא מושלם. הוא לא הקומיקס. אבל הוא התקרבות. 8 מתוך 10 לחצי הראשון. הוא יותר אמיתי לרוח של הקומיקס מהסרט של 2009. הוא יותר חכם מבחינת מבנה. והוא מציג את הדמויות בעדינות שהסרט החי לא הצליח להציג. המבחן האמיתי יקרה ב"פרקים III+IV" - אם הם יצליחו להעביר את התכנית של אוזימנדיאס להציל את העולם, הסדרה הזאת תהפוך לסטנדרט החדש לעיבוד קומיקס מורכב.