פרדוקס פלאשפוינט - כששינוי אחד קטן הופך את העולם לגיהנום

האנימציה של DC שעובדת

הסרט הכי טוב שעשתה DC ב-2010s לא יצא בקולנועים. הוא יצא ב-2013 ישירות ל-Blu-ray, באורך של 75 דקות, באנימציה תקציבית של Warner Bros. Animation. הוא מצליח להציג את אחד הקווי העלילה האהובים בקומיקס המודרני בעומק שאף סרט גיבורי-על חי של DC לא הצליח לגעת בו באותו עשור. וזה אומר משהו.

ג'יי אוליבה ביים את הסרט שעוסק ב"פלאשפוינט" - קו עלילה של DC משנת 2011 שיצר על ידי ג'ף ג'ונס ואנדי קוברט - 5 גיליונות שבהם הפלאש (בארי אלן) חוזר לזמן ומשנה את ההיסטוריה. הסיפור הזה היה הבסיס ל"New 52" של DC - הריבוט הגדול של כל היקום של DC ב-2011.

והאנימציה של 2013 היא הראשונה בסדרה של "DC Animated Movie Universe" - 15 סרטי אנימציה שיצאו בין 2013 ל-2020 ויצרו יקום אנימציה DC משלהם. "פלאשפוינט פרדוקס" הוא הסרט שהתחיל הכל.

הסיפור הקלאסי של פלאש

הסיפור הוא קלאסיקה של DC. בארי אלן חוזר לעבר ומציל את אמא שלו ממוות (היא נרצחה כשהוא היה ילד על ידי תיוואי תיון - הריברס פלאש). תוצאות: היקום משתנה. טומאס ויין הוא הבאטמן (לא ברוס - הוא נהרג כילד במקום אבא שלו). דיאנה (אישת פלא) ואקואמן בכוונה במלחמה שמשמידה את אירופה. סופרמן הוא כלוא בכלא חשאי של הממשלה האמריקאית, מאז שהוא נחת על כדור הארץ כתינוק.

והקסם הוא שכל החלטה של בארי הופכת מציאות לסיוט. הוא ניסה להציל את אמא שלו, ובמקום זאת הרס את העולם. המסר של הסיפור הוא חזק - שגם פעולה ממניע אהבה יכולה להיות הרת-אסון.

ויש את הסצינה הקלאסית - כשבארי מנסה להפעיל את הכוחות שלו ולא מצליח - בעולם הזה, הוא לא הפלאש. והוא יוצר תאונה כדי לקבל את הכוחות שלו בחזרה. הסצינה שבה אמא שלו רואה אותו לאחר שהוא חזר מהבית - והיא חיה - היא רגע של דרמה אנימציה גדולה.

הביצועים הקוליים

הקאסטינג של הסרט הוא מצוין. קווין קונרוי כברוס ויין (במקרה הפלאשפוינט - לא בטמן הראשי). קווין מקקיד כתומאס ויין הבאטמן הזקן. דנה דלאני כדיאנה. כריס נואת כסופרמן.

והבחירה הכי טובה היא קווין מקקיד כטומאס ויין הבאטמן. הוא מציג בטמן זקן, מנוסה, פסיכולוגית שבור. הוא הרגע שאתה רואה איש שאיבד את הבן שלו ומחפש מטרה ליום אחרי יום.

והסצינה שבה תומאס ויין מסביר לבארי - "אתה צריך לתקן את זה. אבא שלך צריך להיות אבא שלך. הבן שלי צריך להיות הבן שלי." - רגע של קולנוע גדול. הבטמן הזקן משכנע את בארי לחזור לזמן ולתקן את העולם. הוא יודע שזה אומר שהבן שלו (ברוס) ימות שוב. והוא בוחר את זה בכל זאת.

הסצינה של הסיום

הסיום של "פלאשפוינט" הוא רגע של קולנוע גדול. בארי בוחר לחזור לזמן ולתקן את הטעות שלו. הוא יודע שהוא יאבד את אמא שלו שוב. ואת הסצינה שבה הוא מתחיל לרוץ חזרה - והוא רואה את אמא שלו לאחר זמן - רגע אחד של אנימציה גדולה.

ואת המכתב של תומאס ויין שבארי מביא לברוס בקץ הסיפור - המכתב שכותב טומאס ויין לבן שלו אם הוא יצליח לחזור לעולם הרגיל - הוא אחד הרגעים הכי כואבים שיצאו מאנימציה של גיבורי-על.

אומנם תקציבי, אבל

אומנם הסרט תקציבי. האנימציה לפעמים פשוטה. האפקטים פחות מאשר בסרטים גדולים. חבל שלא קיבל יותר תקציב.

ויש את הקצב של הסרט - 80 דקות - שמרגיש מהיר מדי. קו עלילה כל כך גדול היה ראוי ל-100 דקות לפחות. הסצינות בעולם החלופי - מלחמת אקואמן ודיאנה, סופרמן הכלוא, הסיפור של תומאס ויין - כל אחד מהם היה ראוי לפיתוח רחב יותר.

ויש את הביקורת על שהסרט מסתמך מדי על ידע מוקדם של הקומיקס. מי שלא קרא את הקומיקס המקורי עלול לא להבין מי בארי, מי תיוואי, ולמה זה כל כך חשוב.

ההשפעה על DC

וההשפעה של "פלאשפוינט פרדוקס" על DC הייתה משמעותית. הוא היה הסרט הראשון של ה-DCAMU. הוא היה הקו עלילה שהפך לבסיס של "The Flash" של 2023 - הסרט החי של עזרא מילר שלקח את אותה עלילה ועשה ממנה סרט גדול. חבל שהסרט החי לא הצליח כמו האנימציה.

בשורה התחתונה

"פלאשפוינט פרדוקס" הוא הסרט הכי טוב של DC ב-2010s. וזה אומר משהו, כי DC הוציאה הרבה סרטים בעידן הזה. "איש פלא", "ווינדר ווומן", "בטמן נגד סופרמן" - כולם פחות טובים.

המסקנה הכואבת לסטודיו: אנימציה תקציבית של 75 דקות עם קוויפן קונרוי וקווין מקקיד הצליחה לעשות מה שמיליארד דולר של סנדרסון, מילר ואפלק לא הצליחו - לתת לסיפור גיבורי-על משקל רגשי אמיתי. המכתב של תומאס ויין לבן שלו, בסוף הסרט, עדיין אחד מהרגעים הכי כואבים שיצאו תחת לוגו DC. הציון: 8. אם DC היו מקשיבים לאנימציה שלהם בעשור שעבר, היה להם DCEU אחר לגמרי.