באטמן: לגו - הסאטירה המבריקה שמפרקת את המיתוס של האביר האפל

בטמן מצחיק לראשונה

"סרט בטמן הלגו" הוא אולי הסרט הכי טוב על בטמן שנעשה. כן, יותר מ"האביר האפל". אני יודע שזו אמירה שתעצבן את חצי האינטרנט. תנו לי להסביר. נולאן עשה סרט מצוין על מה זה אומר להיות גיבור על בעולם אמיתי. כריס מק'קיי עשה סרט שעוסק במשהו שאף סרט בטמן לפניו לא העז לעסוק בו - הבדידות של איש שעוטף עצמו בעטלף כי הוא לא יודע איך להתקרב לאף אחד.

כריס מק'קיי ביים את הסרט והוא היה הצלחה גדולה בקופות. וזה לא משהו שאני אומר בקלות - 'בטמן ורובין' של שומאכר, 'בטמן: הסרט המונפש' של 1993, סדרת 'הצוות באטמן' של בארצי, ואפילו טרילוגיית נולאן - אף אחד מהם לא נגע בלב של מי שאוהב את בטמן כמו זה.

וויל ארנט בתור בטמן

וויל ארנט מקליט את בטמן בקול בריטון מאיים מצחיק. הוא משחק בטמן כגיבור על נרציסיסטי שלא יודע איך להיות חבר של אף אחד. הוא חי לבד באחוזה. הוא אוכל לבד. הוא צופה ב'גנגסטרים' לבד.

והקסם של ארנט הוא שהוא מצליח להיות מצחיק ומאיים בו זמנית. הוא לא מבזה את הדמות. הוא רק מציג צד שלא ראינו. ארנט גילם את הקול הזה לראשונה ב'סרט הלגו' של 2014, ושם הוא היה דמות משנה. כאן הוא הכוכב, וברור שהוא חיכה להזדמנות הזאת.

והמונולוגים שלו על "דיוקנים שחורים בלילה" הופכים לאיינטים. "אני בטמן." "אני יושב על הגג." "אני נראה גדול." - רגעי קומדיה גדולים. ויש לו את ההתקף-זעם הכי מצחיק בקולנוע אנימציה - כשהוא אומר ל'אבא' שלו (אלפרד) "אתה לא הבטמן שלי" במאמצים מצחיקים להיות בוגר.

הג'וקר כחבר

והקסם הכי גדול של הסרט הוא שהוא מציג את היחסים בין בטמן לג'וקר כיחסים רומנטיים. הג'וקר רוצה תשומת לב מבטמן. "אתה היריב הראשון שלי. אני היריב הראשי שלך. אנחנו צריכים להיות יחד." ובטמן מתעלם ממנו.

וזה רגע של קומדיה - שמגלם את היחסים בין שני הדמויות לאורך 80 שנות הקומיקס. הם תלויים זה בזה. זאק גליפיאנקיס כג'וקר עושה את זה כפצוע אהבה - והרגע שבו הוא קורא לבטמן "לא היית צריך לפגוע בי ככה" הוא ההומור הכי חכם בסרט.

הקאסט שמסביב

וסביב בטמן, הסרט בנה צוות מעולה. מייקל סרה כדיק גרייסון/רובין הוא ילד יתום שמאמץ את עצמו לבטמן בלי לבקש רשות. "אבא?" הוא קורא לו, ובטמן עונה "אני לא האבא שלך. וגם אם הייתי, אני לא הייתי טוב בזה." רלף פיינס כאלפרד הוא הקול של הבגרות בסרט - האדם היחיד שיודע מה בטמן צריך באמת. רוסריו דאוסון כברברה גורדון/בטגירל מציגה את הדמות הנשית הכי חכמה שבטמן פגש בקולנוע מודרני - קצינת משטרה שמנסה לרפורם את גות'אם בלי בטמן.

והקסם של הסרט הוא שכל הדמויות האלו - ג'וקר, רובין, אלפרד, ברברה - מייצגות את מה שבטמן מסרב: חברות. וזה הסיפור של הסרט. בטמן צריך ללמוד שלא צריך להיות לבד.

אומנם בלגן, אבל

אומנם הסרט בלגן בכוונה. קצב מהיר. בדיחות בכל סצינה. רפרנסים לכל סרטי בטמן הקודמים. מי שלא מכיר את ההיסטוריה של בטמן יפסיד חלק מההומור.

ויש את הסיום שמרגיש קצת מהיר. הקרב הסופי הוא 10 דקות בלבד, ובו כל הנבלים של פוסטרים סופר-עליונים מופיעים יחד - מהאיש הצוחק של 1989 ועד למשפחת אדמס. ויש פה רעיון יפה - שהמיתוס של בטמן כל כך גדול שהוא מסוגל להחזיק כל גרסה - אבל הקצב של הקרב מהיר מדי כדי שהקסם הזה יתפוס.

הציון

"סרט בטמן הלגו" הוא הסרט שמראה איך לעשות בטמן בכיוון אחר. הוא לא 'האביר האפל'. הוא לא 'בטמן' של ריבס. הוא בטמן מצחיק. ובלעדיו, סרטי הלגו לא היו מה שהם. 7.5 מתוך 10. לא הסרט הכי טוב של הלגו - 'סרט הלגו' של 2014 עדיין מנצח אותו - אבל הסרט הכי כן על בטמן שנעשה אי פעם.

הירושה

הסרט הצטרף ל"יקום הלגו הקולנועי" של Warner Bros. "סרט הלגו 2" של 2019, "לגו נינג'אגו" של 2017 - כולם הצטרפו לזיכיון. וכולם פחות הצליחו מ"בטמן הלגו". וההצלחה של הזיכיון הסתיימה ב-2019, כשדיסני קנתה את לוקאספילם ופוקס יצאה מהסכם הלגו עם וורנר. חבל - הזיכיון היה מקסים. ויש לי תיאוריה למה הסרט הזה עובד יותר מכל סרט בטמן אחר - כל סרט אחר מציג את בטמן כגיבור. הסרט הזה מציג אותו כאיש שצריך עזרה. וזה אמיתי יותר.