הראשון ניצח באנימציה - השני ניצח בכתיבה, ואז חתך

הראשון ניצח באנימציה - השני ניצח בכתיבה, ואז חתך

"ספיידרמן: על פני עולם העכביש" הוא הסרט הכי יפה שיצא מאנימציה אמריקאית מודרנית. הוא גם רק חצי סרט. הסיום הוא 'cliffhanger' שמשאיר אתכם תלויים באוויר ומחכים לחלק 3 (שעדיין לא יצא). וזה הופך אותו לסרט שאי אפשר לדבר עליו בלי להזכיר את ההחלטה הזאת. הסרט הזה הוא לא הראשון. הוא חצי סרט - הסיום שלו הוא 'cliffhanger' שמשאיר אותך מחכה לחלק 3. וזה החיסרון הגדול שלו.

הסרט מבוסס על הקומיקס "Spider-Verse" של דן סלוט ואוליבייה קויפל משנת 2014 - קו עלילה של מארוול שכלל את כל הספיידרמנים מכל היקומים בקומיקס. וההצלחה של הסרט הראשון של 2018 - "ספיידרמן: לתוך עולם העכביש" - גרמה למארוול ולסוני להחליט שהסיפור צריך שלושה סרטים.

והבחירה הזאת - לפצל סיפור אחד לשני סרטים - היא הצרה של הסרט. "על פני עולם העכביש" הוא לא סרט שלם. הוא מחצית של סרט. והסיום שלו הוא הבטחה לחלק שלישי שעדיין לא יצא.

האנימציה ברמה אחרת

והדבר הראשון שבולט הוא שהאנימציה ברמה שאף סרט לא הגיע אליה. הראשון היה ויזואלית פורץ דרך. השני לוקח את זה צעד נוסף.

כל יקום בסרט מצויר בסגנון אנימציה אחר. גוון של גוונדה ביקום הצבעוני שלה - אקוורל, צבעי פסטל. "ספיידרמן 2099" של אוסקר אייזק ביקום ההיי-טק - קווי ניאון, סטיילי וירטואלי. פאוודר ביקום של היוז - קוסי המשוס, צבעי עור.

והקסם הוא שכל ה-280 דמויות בסרט נראות שונות. כל אנימטור עבד על דמות מסוימת. הסרט נעשה במשך 5 שנים. חלק מהאנימטורים התלוננו על תנאי עבודה לא-אנושיים. חבל - הסרט יפה אבל המחיר היה גבוה.

וההישג הזה - שילוב של מאות סגנונות אנימציה בסרט אחד - הוא רגע של קולנוע ייחודי לאנימציה. קולנוע חי לא יכל לעשות את זה. רק אנימציה יכולה. וזה הקסם של הסרט.

מיילס מורלס מתבגר

שאמיק מור מקליט את מיילס מורלס - שעכשיו בן 16, מתמודד עם השנה השנייה של תיכון, ועם הוריו שלא יודעים מי הוא. הסיפור של מיילס בסרט הזה הוא התבגרות. הוא לא יודע אם להגיד להוריו שהוא ספיידרמן. הוא לא יודע אם הוא מתאים לחבורה של ספיידרמנים.

והסצינה הקלאסית - כשמיילס מבקר את אבא שלו אחרי שלא ראה אותו 16 חודשים, ואבא שלו מספר לו שהוא 'לא מבין' את הבן שלו - רגע של דרמה משפחתית. מיילס לא יכול להגיד את האמת. הוא יודע שאבא שלו לא יבין. וזו הטרגדיה האישית של הסרט.

והסיפור עם "ספיידרמן 2099" של אוסקר אייזק - שמסתבר שהוא לא חבר אלא יריב - הוא רגע של קולנוע גדול. מיילס מקבל את האימה הראשונה שלו עם דמות שאמורה להיות מנטור. "אתה לא ספיידרמן אמיתי. אתה אנומליה. אתה לא צריך להיות." - אומר לו 2099. וזו הצורה האכזרית של מנטורות.

גוונדה והרגשות

הילי שטיינפלד מקליטה את גוונדה ("גוון סטייסי") בצורה שעדינה הרבה יותר מהראשון. גוונדה מתמודדת עם אבא שהוא שוטר ולא יודע שהיא ספיידרמן. ויש לה הרגע הכי טוב של הסרט - שיחה עם אבא שלה אחרי שהוא מגלה את האמת.

והקסם הוא שהסיפור הזה הוא לא רק עלילה. הוא מטאפורה לקאמינג-אאוט. מי שגדל עם הורים שלא הבינו אותו יודע איך זה.

והסצינה שבה גוונדה אומרת לאבא שלה - "אני יודעת שאתה רוצה לעצור אותי. אבל אני לא יכולה לחיות יותר ככה" - היא רגע של דרמה ייחודית לאנימציה. הסצינה הזאת היא לא בקומיקס. היא הוספה של הבימאים. וזו ההצלחה של הסרט - הוא לוקח את הקומיקס המקורי ומוסיף שכבות רגישות.

ולוס בורן, ג'סטין ק. תומפסון, וקמפ פאוורז - שלושת הבימאים - הצליחו לעשות משהו שמחזיק את הסרט גם כסיפור גיבורי על וגם כסיפור אנושי.

אומנם cliffhanger, אבל

אומנם הסרט מסתיים על cliffhanger. הוא לא סרט שלם. הוא חצי סרט. מי שלא יודע את זה לפני הצפייה - יתאכזב.

ויש את הסיום שלא נותן פתרון - רק הבטחה לסרט הבא ("מעבר עולם העכביש" שמתעכב מאז 2024). חבל שהסרט לא מציע סיום של עצמו.

ויש גם את הביקורת על שהסרט יותר מדי מעריץ עצמו. הוא מציג כל כך הרבה ספיידרמנים, כל אחד עם פנייה משלו, שלפעמים זה הופך למסיבה של מעריצי קומיקס במקום סיפור קולנועי.

ההמשך שמתעכב

ו"ספיידרמן: מעבר עולם העכביש" - חלק 3 - היה אמור לצאת ב-2024. הוא נדחה ל-2025. ועדיין לא יצא. הסיבות לא ברורות - חוזה של אנימטורים, סוגי דמויות חדשים, סגנון אנימציה חדש. חבל - הסרט הזה היה צריך להיות בקולנועים.

הציון

8.5 מתוך 10. "על פני עולם העכביש" הוא חצי סרט מצוין. הוא לוקח את כל מה שהיה טוב בראשון ומעמיק אותו - האנימציה, הרגש, הנימה הרגשית של מיילס וגוונדה. אבל הוא לא עומד בעצמו. הראשון של 2018 היה סרט שלם, מהוקצע, עם סיום שהפך אותו ליצירה אחת. השני הוא הקדמה לסרט שלישי שעדיין לא יצא. המבחן האמיתי יקרה ב"מעבר עולם העכביש" - אם הסיפור הזה יסתיים כראוי, "על פני" יזכה לציון 9.5. אם הוא לא יסתיים כראוי, "על פני" יישאר 8.5 לתמיד.