ברוס וויליס ומת'יו פרי - כימיה שלא הייתה צריכה לעבוד, ועובדת. וויליס קפוא כפי שרגיל, פרי נוירוטי כפי שרגיל, ואת הניגוד ביניהם אי אפשר לזייף. קומדיה ללא יומרות שיודעת בדיוק מה היא - שעה וחצי שיגרמו לכם לחייך ברגעים הנכונים, ולא לדאוג לגבי השאר.
ברוס וויליס בקומדיה - מי היה מאמין
מי שזוכר את ברוס וויליס בשיא תקופת האקשן שלו - "הקומפלקס", "מטוס איתי", "החייל החמישי" - לא היה מהמר עליו ככוכב קומדיה. ועדיין, ב-2000 הוא הסכים לעמוד מול מאת'יו פרי הנוירוטי ולשחק רוצח שכיר חביב במונטריאל. התוצאה היא אחת מבעיות הקאסטינג המוצלחות ביותר של שנות האלפיים.
ג'ון לאו ביים את הסרט ב-2000 והוא היה הצלחה מסחרית. והוא הסרט הקומי הכי מצליח של ברוס וויליס. ב-2000 וויליס היה בשיא הקריירה האקשן שלו - "הקומפלקס" של 1999, "מטוס איתי" של 1998. והוא בחר לעשות קומדיה. בחירה אמיצה ששוקפת לטובה.
וויליס בעצמה
ברוס וויליס כג'ימי "הטוליפ" טדסקי הוא רוצח שכיר ששגר באמצע מערב מונטריאל. והוא משחק את התפקיד בקלילות. הוא לא מנסה להיות מאיים גלויות. הוא רק רוצח. וזה מה שהוא עושה.
והקסם של וויליס הוא בעיניים שלו. הוא לא צריך לאיים. הוא רק מסתכל על מישהו, ואותו מישהו מבין שהוא בסכנה. והקסם הקומי הוא שוויליס משחק את ג'ימי כאיש נורמלי שמקצועו רוצח. הוא יושב בבית, אוכל ארוחת בוקר, צופה בטלוויזיה. ואז יוצא להרוג מישהו.
הסצינה שבה ניק שואל את ג'ימי איך הוא הופך מאדם רגיל לרוצח, ווויליס עונה "אני לא הופך. אני אותו אדם. רק שעכשיו אני מחזיק אקדח." - רגע של קומדיה שחורה.
פרי בתפקיד הראשי
מאת'יו פרי כניק "אוז" אוסראנסקי הוא רופא שיניים שמתחבא ממאפיה ומגלה שג'ימי הוא השכן החדש שלו. ופרי משחק את הקושי הזה ברגישות. הוא נער שיש לו אישה שמרגיזה אותו, חיים משעממים, וכעת רוצח שכיר ממש לידו.
והקסם של פרי הוא בקצב הקומי שלו. מ-"חברים" אנחנו מכירים את פרי כקומיקאי שלוקח כל שורה ועושה ממנה בדיחה. בסרט הזה, הוא משתמש באותו כשרון. הסצינה שבה ניק נופל מהבית כשג'ימי שואל אותו אם הוא רוצה לבצע רצח - רגע של קומדיה פיזית גאונית. ופרי תמיד מצוין בלהיות הבחור שדברים קורים לו.
נטשה הנסטרידג' כסינטיה
נטשה הנסטרידג' כסינטיה - אישתו של ג'ימי - היא ההפתעה האמיתית של הסרט. היא לא רק פאם פאטאל. היא דמות מורכבת שמנסה להציל את עצמה ממאפיה ומג'ימי בו זמנית.
והסצינה שבה היא מסבירה לניק שהיא רוצה שג'ימי יחזיר את התעודות שלה - "הוא לקח את הזיהוי שלי. הוא לא מתכוון להחזיר אותו." - היא רגע של קולנוע שאי אפשר לזייף. הנסטרידג', שעד אז הייתה ידועה רק מ-"מין שלישי" של 1995, מצליחה להעביר פגיעה אמיתית.
האחיות פיט והאקווריום
ג'נין גרופלו כז'יל - העוזרת של ניק שמרשה לעצמה להיות אובססיבית כלפי רצח שכיר - היא הנשק החזק של הסרט. היא מקבלת את כל הסצינות הקומיות הכי טובות. כשהיא רואה לראשונה את ג'ימי וצועקת "זה הוא! זה אדם הטוליפ! חבר ילדותי שלי הציע 1,000 דולר על הראש שלו!" - רגע של קומדיה אמריקאית אמיתית.
והדינמיקה ביניהם - ז'יל הקטנה והמסוכנת מול ג'ימי הגדול והמטריד - היא הכימיה שעושה את הסרט עובד. וויליס וגרופלו מצליחים להעביר זוג שלא היה אמור לעבוד, ועובד.
אומנם לא הסרט הכי חכם, אבל
אומנם הסרט לא חכם. העלילה פשוטה. הדיאלוגים אופייניים לקומדיות של 2000. מי שמחפש סרט מורכב לא ימצא אותו.
ויש את הביקורת על רוסנדה ארקט כסופי, אישתו של ניק - שמשחקת באופן אחד-מימדי. היא רק רוצה שהוא ייהרג. חבל. הסרט יכל לתת לה דמות אמיתית, ובחר במקום זה בקלישאה של אישה רעה.
ההמשך שמטה את הסרט
ויש את "היום נסוע מקיר לקיר 2" של 2004 - הסרט שלא היה צריך להיעשות. הוא נכשל בקופות והפך לסרט שעדיף לשכוח. חבל - הראשון היה הצלחה שלא דרשה המשך.
הציון
"היום נסוע מקיר לקיר" הוא הסרט שמשתמש בכריזמה של וויליס כקומדיה. הוא לא הסרט הכי טוב של אף אחד. אבל הוא כיף. וויליס מוכיח שהוא לא רק שחקן אקשן - הוא יודע גם להיות מצחיק.
הקאסט שהזדקן בעייתי
וההיסטוריה של הקאסט מורכבת יותר. מאת'יו פרי - הכוכב של הסרט - מת ב-2023 בגיל 54 מהשפעת קטמין. ברוס וויליס - השני בכוכבי הסרט - הוכרז ב-2022 כסובל מאפזיה ופרש מקריירה. שני הכוכבים הראשיים של הסרט - שניהם בעיות בריאות. חבל. הסרט עצמו עומד, אבל הצפייה בו ב-2026 היא אחרת מאשר ב-2003.
זו אחת מאותן קומדיות-פשע קלות מסוף שנות התשעים-תחילת האלפיים שכבר אי אפשר לעשות יותר. בעידן של מולטיוורסים ופוסט-איירוניה, אף אסטודיו לא היה מאשר תקציב לסרט שהוא בעיקרו ארבעה שחקנים בבית במונטריאל מנהלים שיחות מצחיקות. הוא ראוי לציון 7.5/10 לא כי הוא מצוין, אלא כי הוא יודע מה הוא, ועושה את זה היטב.