אמונה, קומיקס והומור שוליים: קווין סמית' עושה חשבון נפש עם הקתוליות

קווין סמית' עוסק בדת

ב-1999 הוותיקן ניסה לחסום סרט. לא בכוח השמיים, אלא בכוח לחץ פוליטי על דיסני. מירמקס, שהפיקה את "דוגמה", נאלצה למכור אותו ל-Lions Gate בגלל שדיסני (הבעלים של מירמקס דאז) חששה מתגובת הקתולים. הסרט יצא בכל זאת. הופגנות בכל ארה"ב. איומי מוות נגד קווין סמית'. וכל זה על קומדיה עם בן אפלק ומאט דיימון.

ההיסטוריה הזאת חשובה כי בלעדיה אי אפשר להבין את "דוגמה" כראוי. זה לא סרט שניסה להיות שערורייתי במקרה. סמית' ידע מה הוא עושה. הוא קתולי שגדל בניו ג'רזי, והוא רצה לעשות את הסרט שהוא חיכה לראות כל חייו - סרט שלוקח את הדת שלו ברצינות אבל גם צוחק עליה.

קווין סמית' ביים את הסרט והפך אותו להצלחה מסחרית מפתיעה - בייחוד אחרי הוויכוח הגדול שהוא יצר עם הכנסייה הקתולית. והוא הסרט הכי שאפתני של סמית' - הסרט שהוא ניסה לעסוק ברעיונות תיאולוגיים גדולים.

סמית' עצמו הוא קתולי שגדל במשפחה דתית בניו ג'רזי. והסרט הזה הוא הצהרת אהבה לדת שלו, מצד אחד, וביקורת חריפה עליה, מצד שני. וזה הקסם של סמית' - הוא לא מבזה את הקתוליות. הוא מתעמת איתה.

אפלק ודיימון כמלאכים

בן אפלק כבארתלביו ומאט דיימון כלוקי הם שני מלאכים נופלים שכלאו אותם בויסקונסין. הם מצאו פרצה תיאולוגית - כומר קתולי הציע פלינדגנס למי שיכנס לכנסייתו ביום מסוים. והם מתכננים לעבור דרך הכנסייה כדי לחזור לגן עדן.

והבעיה: אם הם יצליחו, הם יוכיחו שאלוהים שגה. וזה ימחק את היקום.

והקסם של אפלק ודיימון הוא שהם משחקים את התפקידים ברצינות. הם לא מצחיקים. הם פילוסופים נוקמים. ואפלק מקבל את המונולוג הכי טוב של הסרט - "אנחנו לא מתחננים. אנחנו לא מתחננים." - רגע של קולנוע גדול.

ודיימון, שב-1999 היה כבר כוכב גדול אחרי "גוד וויל האנטינג" של 1997, מציג כאן צד אפל. הוא מציג את לוקי כמלאך שלא הצליח להתאבד מספיק שנים. והסצינה שבה הוא הולך ברחוב ופוגש איש בחליפה ובוחר באקראי לתת לו קליע - רגע של אלימות בלתי צפויה שהקדים את "לא ארץ של זקנים" של 2007.

אלאניס מוריסט בתור אלוהים

וההפתעה הכי גדולה של הסרט הוא אלאניס מוריסט - הזמרת הקנדית - בתפקיד אלוהים. היא לא מדברת. רק מסתכלת. מחבקת. מצחקקת. והסרט עובד עם הבחירה הזאת. אלוהים בסרט הזה הוא דמות שלא מסבירה את עצמה.

והבחירה במוריסט הייתה גאונית של סמית'. ב-1999 מוריסט הייתה אחת הזמרות הכי גדולות של 90s - "Jagged Little Pill" של 1995 הוא אחד האלבומים שהגדירו את הדור. וכשסמית' בחר בה לתפקיד אלוהים, הוא הפך את הבחירה לחלק מההצהרה של הסרט: אלוהים יכול להיות אישה. אלוהים יכול להיות זמרת רוק קנדית. אלוהים לא חייב להיות מי שאמרו לכם.

כריס רוק כסרגנט המלאך השחור

כריס רוק כסרגנט הראדוף - המלאך ה-13 שהושמט מהתנ"ך כי הוא היה שחור - הוא הקול של כל הביקורת של סמית' על הקתוליות. הוא מגיע ולוקח את אפלק ודיימון לדין, אבל בעיקר משמש כדמות שמסבירה את הביקורת. "אלוהים אוהב משחקי מילים. הוא יצר את האדם."

וההלצה הגדולה ביותר של רוק היא שהוא משחק את עצמו - שחקן קומדי שחור שלא מקבל כבוד. וזה הקסם של סמית' - הוא משלב את ביקורת הדת עם ביקורת הוליוודית בסצינה אחת.

לינדה פיורנטינו ובת הנעלמה של אלוהים

לינדה פיורנטינו כבת'אני - בת המוות-אחר של אלוהים, צאצאית של ישו - היא הדמות הקרקעית של הסרט. היא לא מאמינה בדת. היא לא רוצה את התפקיד. והסרט עוקב אחריה כשהיא מתעוררת לאמת.

והקסם של פיורנטינו הוא שהיא לא מנסה להיות גיבורה. היא רק רוצה לחיות חיים נורמליים. וכשהיא מתבקשת לעצור את סוף העולם, היא לא מקבלת את התפקיד בשמחה. היא כועסת. "למה אני?" וזו השאלה האמיתית של הסרט.

אומנם בעייתי, אבל

אומנם הסרט עוסק בנושאים רגישים מאוד. הקתוליות בארה"ב הייתה פגועה ממנו. היו הפגנות. היו איומי מוות נגד סמית'. וזה היה ב-1999. הסרט שוחרר על ידי Lions Gate רק אחרי שDisney/Miramax סירבו להפיץ אותו - בלחץ של הוותיקן.

והיום, חלק מההלצות הזדקנו בעייתי. במיוחד הסצינות עם המלאך ה-13 השחור. ההלצות שלו על הגזע השחור היו מקובלות ב-1999. היום פחות.

ויש גם את השד הצואתי - דמות מלוכלכת מילולית, שמשחק את אלן ריקמן עצמו - שהיא רעיון מצחיק שמורגש זול בצפייה השנייה.

הציון

"דוגמה" הוא הסרט הכי שאפתני של קווין סמית'. הוא לא הסרט הכי מצחיק שלו. הוא לא הסרט הכי חכם שלו. אבל הוא הסרט הכי אישי שלו. הוא הסרט שבו סמית' מנסה לעסוק ברעיונות גדולים - אלוהים, אמונה, פרשנות דתית - ולא בורח מהקושי.

ובעידן של 2026, שבו הוליווד מפחדת לגעת בדת מסיבות מסחריות (לאבד את שוק המזרח התיכון, לאבד את שוק האוונגליסטים), "דוגמה" של 1999 נראה כמעט כמו תזכורת. פעם היו במאים שהיו אמיצים מספיק לעסוק במה שחשוב להם, גם במחיר של הפגנות מול בית המשפחה.

הציון: 7.5/10. סרט שלא מצליח להיות גדול כמו השאיפות שלו, אבל לפחות יש לו שאיפות. חבל שהזמינות שלו ב-2026 מוגבלת (Netflix, Prime, ושאר השירותים מסרבים להשכיר אותו - אולי בגלל הזכויות, אולי בגלל הלחץ הקתולי שעדיין קיים). אם אתם מצליחים למצוא אותו, צפו. קווין סמית' אמיץ יותר מ-2025 שלם של בימאים אחרים.