ריאן ג'ונסון חוקר את עצמו דרך בנואה בלאן

ריאן ג'ונסון חוקר את עצמו דרך בנואה בלאן

יש שתי גישות לסרט המשך - לחזור על מה שעבד, או לעשות משהו אחר עם אותן דמויות. נטפליקס שילמה לריאן ג'ונסון 400 מיליון דולר על שני סרטי המשך לבנואה בלאן, וכולם ציפו שיחזור על הנוסחה של "חרבות בחוץ". הוא בחר בגישה השנייה. הוציא את הבלש מהווילה הניו-אינגלנדית והעביר אותו לאי פרטי של מיליארדר טכנולוגיה ביוון, באמצע הקורונה.

זו לא הברירה הקלה. זו הברירה האומנותית. ג'ונסון לקח סיכון אמיתי - שמי שאהב את הראשון יבוא לסרט הזה ויצא מאוכזב. במקום זה, הוא יצר משהו שמדבר על הראשון בלי להעתיק אותו. אותו בלש, אותה רוח של פאזל, ביקורת חברתית שונה לחלוטין. במקום משפחה ניו-אינגלנדית רעילה - אליטה טכנולוגית רעילה. במקום חברה אמריקאית של 2019 - חברה אמריקאית של 2020-2022. וזה עובד.

דניאל קרייג שם תפסת את הקצב

דניאל קרייג חוזר כבנואה בלאן, הבלש הדרומי עם המבטא המוגזם. וקרייג עושה את הביצוע הזה בצורה שמשעשעת אותו. אתם רואים שהוא נהנה. אחרי 15 שנה של ג'יימס בונד, ג'ונסון נתן לקרייג הזדמנות לעשות משהו אחר - דמות שיכול להיות מצחיק, להגזים בקצב, להראות תוצרת נמוכה.

וקרייג מנצל את ההזדמנות. בנואה של בלאן בסרט הזה הוא יותר רגוע מאשר ב"חרבות בחוץ". הוא יותר מוכן לשבירת הקיר הרביעי. הסצינה שבה הוא יושב באמבטיה ומדבר עם חברים בזום - רגע אחד של קומדיה דקה.

אדוארד נורטון בתור מילס בורון

אדוארד נורטון כמיילס בורון, מיליארדר טכנולוגיה ש-Elon Musk-ish, מציג דמות שכל אחד שראה ראיון של מנכ"ל Big Tech של 2022 מזהה. הוא טיפש שמאמין שהוא חכם. הוא ביישן שמאמין שהוא כריזמטי. הוא מנהיג שהקבוצה שלו רק נסבלת ממנו.

ונורטון מצליח להעביר את כל הקלפים האלה בצורה שמצחיקה אבל גם מאיימת. הסצינות שבהן הוא מסביר את הרעיונות שלו לסגן - אנרגיה ירוקה, נסים שאינם נסים, פטנטים גנובים - רגעים של גאונות קומית בכוונה אכזרית.

ג'נל מוני - הכוח של הסרט

ג'נל מוני, הזמרת והשחקנית, מקבלת את תפקיד החיים שלה כאנדי ברנד - דמות מורכבת שמופיעה בשני רבדים בסרט. היא חולקת את הסיפור, היא משחקת בכמה רבדים, והיא מציגה כעס שמופיע ביחס מכוונת לסרט.

והקסם של מוני הוא בעדינות שלה. היא לא משחקת זעם. היא משחקת אכזבה. ואת ההפיכה הסופית שלה - כשהיא הופכת מ"קורבן" ל"בעלת המגרש" - היא מציגה ברגע שלא ניתן לדמיין בלעדיה.

המבנה של הסרט

ג'ונסון בונה את הסרט בשני חלקים. החצי הראשון הוא הבמה. דמויות נכנסות. הקונפליקטים מוקמים. הריב המסתורי מתחיל. ואז ג'ונסון עושה את הדבר הכי גאון של הסרט - הוא חוזר אחורה ומראה לכם את אותם אירועים מנקודת מבט אחרת.

וזה לא רק טריק קולנועי. זה דרך לספר את הסיפור האמיתי. מה שראינו בחצי הראשון - לא היה כל הסיפור. רק הגרסה שאחת הדמויות סיפרה לעצמה. ואת הגרסה האמיתית, אנחנו מקבלים אחרי שבוצע פיתוח רגשי שיגרום לחברה הזאת לחזור הביתה.

הפסקול של נתן ג'ונסון

נתן ג'ונסון, אחיו של ריאן, חוזר עם פסקול שונה ממנו ב"חרבות בחוץ". כאן הוא חי בקונטרסט - מצד אחד מוזיקת אי יווני קלילה, ומצד שני, מוטיבים סבוכים שמרמזים על המתח התת-קרקעי.

והשיר של "גלאס אוניאן" של הביטלס - שמתנגן ברגעים מסוימים של הסרט - הופך לחלק מהמטאפורה. הסרט הוא בצל זכוכית. כל פעם שמקלפים שכבה, מוצאים את אותה תמונה.

אומנם דורש סבלנות, אבל

אומנם הסרט דורש סבלנות בחצי הראשון. 45 הדקות הראשונות בונות את הקונטקסט בלי לתת לכם פתרון. מי שלא מוכן לחיכייה עלול להרגיש שזה לוקח יותר מדי זמן.

ויש את הקאסט של דייב באוטיסטה כדיוק קוד, קייט הדסון כברנדה ביץ', לסלי אודום ג'וניור כקלייב פינוו - כולם טובים, אבל לא כולם מקבלים מספיק זמן. חבל - הסרט יכל להיות גם ארוך יותר.

ההמשך - בנואה בלאן 3

"ויק ניטס" - הסרט השלישי של בנואה בלאן - יצא ב-2025 בנטפליקס. קרייג חזר. ג'ונסון ביים. גלן קלוז ובן אלי הצטרפו. והסרט הצליח כמו הראשונים - קופות גדולות, ביקורות חיוביות, מועמדויות לאוסקר. ג'ונסון הוכיח שהוא בנה זיכיון בר-קיימא, לא ניצל הצלחה אקראית של הראשון.

הציון

"בצל הזכוכית" הוא ההוכחה שריאן ג'ונסון לא תקוע ב"חרבות בחוץ", ושנטפליקס לא קנתה ממנו את אותו הסרט פעמיים. הוא יודע לקחת דמות ולהעביר אותה לעולם חדש בלי לאבד את מה שהפך אותה לעובדת מלכתחילה - וזה דבר נדיר בקולנוע מודרני, מנותק מהליגה של זיכיונות שעושים את אותו הסרט שוב ושוב.

ציון: 9/10. אם אהבתם את הראשון, תאהבו את הזה אחרת. ואם אהבתם את שניהם, יש סיכוי שאתם סומכים על ג'ונסון - וזו האהבה הכי בריאה שצופה יכול לפתח כלפי במאי בקולנוע של היום.