קארי חוזר לאפריקה ומוכיח שאין גבול לביזאריות

ההמשך שלא הצליח להגיע לראשון

קומדיית המשך היא בערך הז'אנר הכי אכזרי שיש. כשהקונספט עבד פעם, אין לך פרסה - או שאתה חוזר על אותו דבר ומאבד את הרעננות, או שאתה משנה כיוון ומאבד את הקהל שאהב את הראשון. "אייס ונטורה 2" של 1995 בחר באופציה השלישית - שינה גם את הבימאי וגם את הגיאוגרפיה - והוכיח שזו האופציה הגרועה ביותר.

הסרט הזה הוא תזכורת למה ג'ים קארי שינה כיוון ב-1998. כי "אייס ונטורה 2" הוא בדיוק הסוג של סרט שמלמד שחקן לקפוץ.

סטיב אודקרק ביים את "אייס ונטורה 2" במקום טום שאדיאק שביים את הראשון. וזו הבעיה הראשונה - שאודקרק לא הבין את ג'ים קארי כמו ששאדיאק הבין.

והקסם של הראשון - שהיה קומדיית בלשים שמתקבלת ברצינות - נעלם בשני. הסרט הזה הוא קומדיה גלויה. הוא לא מנסה להיות בלש - הוא מנסה להיות מצחיק. וזה לפעמים עובד, ולפעמים לא.

וההבדל העיקרי בין הסרטים הוא שהראשון התרחש במאיאמי בעיקר והשני בקניה. הבחירה הזאת - להוציא את אייס ממקום ההומה שלו ולהציב אותו באפריקה - הייתה אסון מבחינה תרבותית.

קארי בעצמה אבל לא חכם

ג'ים קארי ב-1995 כשהסרט נורה היה כבר כוכב גדול. הוא יכל לעשות מה שהוא רצה. והוא בחר להיות יותר אנרגטי, יותר פיזי, יותר משוגע. הוא קיבל מהאולפן צ'ק של 10 מיליון דולר על הסרט הזה - הצ'ק הכי גדול שכוכב קומדיה קיבל אז.

אבל הסרט לא משתמש בו טוב. הסצינות הקומיות שלו מורגשות מנותקות מהעלילה. הסיפור עוסק בעטלפים קדושים שנעלמו בקניה. וקארי משחק את אייס שהפך לנזיר טיבטי שמלמד אותו להיות חי בשלום עם הטבע.

והבחירה הזאת - לקחת את אייס שלמדנו לאהוב במערב ולהציב אותו באפריקה - לא עובדת. המסר הקולוניאלי של הסרט מורגש היום מאוד בעייתי. הסרט מציג את האפריקאים השחורים כתמימים שלא יודעים מה הם עושים, ואייס הלבן בא ופותר להם את הבעיות. שלושים שנה אחרי, זה צורם פי עשרה ממה שצרם ב-1995.

הומור שלא הזדקן

והבעיה הכי גדולה של הסרט היא שההומור שלו לא הזדקן. ההלצות הגזעיות על השבטים האפריקאיים - שלא נחשבות מצחיקות היום. ההלצות על נשים אפריקאיות - שלא נחשבות מצחיקות היום. חבל - הסרט יכל היה להיות חכם יותר.

ובמיוחד הסיום של הסרט - שבו אייס מגלה שהנבל של הסרט הוא 'גנב הציד הבריטי' שמתחזה לשליח שלום - הוא קלישאה קולוניאלית. הסרט מציג את הבריטי כנבל כי "הוא לבן בארץ של שחורים" - והקסם של הסרט הראשון, שהיה לעסוק בעולם המערבי, נעלם.

אומנם יש רגעים שעובדים, אבל

אומנם יש בסרט רגעים שעובדים. סצינת ההיוולדות מהקרנף - אבסורדית בכוונה, ועובדת. קארי יוצא מתוך פתח ההיולד של הקרנף, רטוב, מבולבל. הסצינה הזאת לבדה - רגע של קומדיה גדולה. וקארי הקדיש את הסצינה לעצמו - הוא יצר אותה במקום, על הסט.

ויש את הסצינה של קארי על האופנוע ההפוך - שעובדת בכוונה. אייס נוסע על אופנוע שלא עובד נכון, ובכל פעם שהוא מנסה להאיץ, האופנוע פונה לכיוון אחר.

אבל מעבר לרגעים האלה - רוב הסרט מורגש כקלוט קומדיה לסרט שלא ראוי לזה.

הקטנה של הקריירה של קארי

הסרט הזה היה הרגע שקארי התחיל לאבד את האותנטיות שלו. הוא יצא ב-1995, אחרי "המסכה" ו"דאמב ודאמבר" של 1994 - שתיים ההצלחות הקומיות הכי גדולות של 90s. ואחריו קארי המשיך לסרטים יותר מבוגרים - "לאוורי דיוק" של 1998, "שו של טרומן" של 1998, 'ירח מעלה הר' של 1999.

ואת "אייס ונטורה 2" אנחנו זוכרים בעיקר כסרט המעבר. הקומדיה הצעירה של קארי הסתיימה כאן.

איפה זה עומד היום

"אייס ונטורה 2" הוא הסרט שמראה איך לא לעשות סרט המשך. הסרט הראשון היה הצלחה בגלל שהוא הציג קונספט חדש. השני חוזר על הקונספט בלי לחדש דבר. ובמקום להציע משהו חדש, הוא בחר להציב את הדמות באפריקה - והבחירה הזאת התיישנה רע.

ההמשך וההיעלמות של הז'אנר

ואחרי "אייס ונטורה 2" של 1995, הז'אנר של קומדיה פיזית של 90s התחיל להידעך. קארי עצמו עבר לסרטים יותר רגישים - "קייבלמן" של 1996, "שו של טרומן" של 1998. ז'אנר 'אקסטרים-קומי' של מחצית שנות 90 הפך לקלישאה תוך שנים מעטות.

ויש שמועות על "אייס ונטורה 3" עם בנו של קארי בתפקיד הראשי - שמחזק את ההרגשה שהסדרה הזאת לא צריכה להמשיך. סצינת הקרנף נשארת קלאסיקה. כל שאר הסרט הוא דוגמה למה הקאנון של קארי בנוי על הראשונים, לא על השניים. 7.5/10 - שניים שלמים בזכות סצינה אחת ועוד כמה רגעי ניצוץ.