הסרט שהתחיל את הכל - לפני שהפרנצ'ייז הפך לתוכנית חלל. וין דיזל ופול ווקר במירוצי רחוב, גניבות משאיות ואחווה של שכונה. פשוט, ישיר ומהנה - קולנוע רחוב אמיתי לפני שהוסיפו טנקים וצוללות.
הסדרה התחילה כאן
ב-2001, אף אחד בהוליווד לא חשב ש"מהיר ועצבני" יהיה זיכיון. סרט תקציבי על מירוצי רחוב לא חוקיים בלוס אנג'לס, שני שחקנים לא מוכרים (וין דיזל ופול ווקר), ובמאי שגם רוב מבקרי הקולנוע לא הכירו (רוב כוהן). הוא יצא בקיץ 2001 לפני 11 בספטמבר, וקיבל ציונים בינוניים מהמבקרים. ואז הוא הכניס 207 מיליון דולר בקופות העולמיות מתקציב של 38 מיליון - ויצר את הזיכיון הכי משונה של המאה. היום, יותר מ-20 שנים אחרי, הסדרה עומדת על 11 סרטים, יותר מ-7 מיליארד דולר בקופות, ומעבירה את הגיבורים שלה לחלל בין-כוכבי.
אבל הסרט הראשון לא ידע שהוא יצור את כל זה. הוא היה רק סרט פעולה תקציבי על תרבות שהיו צריכים גילוי - מירוצי רחוב לא חוקיים של תיקוני רכב בלוס אנג'לס. והוא יצר את הקריירה של וין דיזל, פול ווקר, ומישל רודריגז.
פול ווקר בתור גיבור
פול ווקר כבריאן או'קונור עושה את הביצוע שמגדיר את הקריירה שלו. הוא משחק שוטר חשאי שמתחיל לאהוב את הקבוצה שהוא מסתנן אליה. והקסם של ווקר הוא בעדינות שלו. הוא לא משחק גיבור פעולה. הוא משחק נער שלא יודע מה לעשות עם הזעמן שלו.
והקשר שלו עם דומיניק טורטו של וין דיזל הוא הלב של הסדרה. השיחות שלהם על מכוניות, על משפחה, על אהבה - רגעי קולנוע אמיתיים. והסצינה הסופית של הסרט - כשבריאן נותן לדום את המפתחות של ה-Supra ואומר לו 'תברח' - היא רגע של נאמנות שתמשך 8 סרטים נוספים.
ווקר מת ב-2013 בתאונת דרכים בגיל 40, במהלך הצילומים של "מהיר 7". והסדרה הקדישה לו את הסרט הזה. "מהיר 7" של 2015 הוא בעצם פרידה ארוכה מבריאן או'קונור. וזה אחד מסיומי הסדרה הקולנועית הכי כואבים שראיתי.
וין דיזל ומישל רודריגז
וין דיזל כדומיניק היה לא ידוע ב-2001. הסרט הזה יצר את הקריירה שלו. "מהיר ועצבני" הפך אותו לכוכב. והקסם של דיזל הוא בקול שלו. הוא משחק עם דיבור איטי, רגוע, מאיים. "אני חי את חיי במאה דקות בכל פעם." - משפט שהפך לאיינטית.
והקסם של דיזל הוא שהוא הפך את דומיניק לדמות עם פילוסופיה. דומיניק לא רק נהג מירוצים. הוא מנהיג של משפחה. והרגעים שבהם הוא מדבר על משפחה - "אתם לא יכולים לבחור משפחה. אבל אני בחרתי בכם" - הם הסיבה שהזכיון המשיך 8 סרטים אחרי הראשון.
מישל רודריגז כלטי אורטיז היא הדמות הנשית הכי חזקה של הסדרה. היא לא נערת קישוט. היא לוחמת. והקסם של רודריגז הוא בכריזמה שהיא הביאה לתפקיד. היא הראתה ב-2001 שאישה יכולה להיות חלק מסרט אקשן בלי להיות שאליין הול שמחכה להצלה.
הסצינה שיצרה את הסדרה
והסצינה שיצרה את הסדרה היא המירוץ הראשון של בריאן ודום. המכוניות שלהם - Toyota Supra ו-Mazda RX-7 - יוצאות לרחוב לוס אנג'לסי בערב. המוזיקה של ברסקה מתחילה לנגן. המכוניות מאיצות. והסצינה הזאת הייתה הרגע שצופים אמריקאיים גילו תרבות שלא הכירו.
הסיפור מאחורי הצילומים
וההיסטוריה של ההפקה מספרת משהו על קולנוע. רוב כוהן בחר את וין דיזל אחרי שראה אותו ב"רחוב ריימונד" של 1996 - סרט תקציבי שלא הצליח. דיזל היה אז מנהל ב-NYC. וכוהן הציע לו את התפקיד הראשי. הוא הסכים בתנאי - שהוא יוכל להציג את הדמות בעצמו. הוא כתב חלק מהדיאלוג.
וההצלחה של הסרט - שיצא ב-2001, אחרי 11 בספטמבר - הייתה הפתעה. בקיץ של 2001, הקהל האמריקאי רצה אקשן בלי משמעות. והסרט הזה הציע בדיוק את זה.
אומנם לא חכם, אבל
אומנם הסרט לא חכם. העלילה פשוטה. הדיאלוגים פשטניים. מי שמחפש סרט מורכב לא ימצא אותו.
ויש את הביקורת שהסרט בעצם 'גזר ותפר' של 'נקודות פסיקה' של 1991 - סרט פעולה אחר על שוטר חשאי שמסתנן לקבוצת בורחי גלים. וזה נכון. כוהן עצמו הודה בכך. וההבדל היחיד הוא ש'נקודות פסיקה' היה על גלשנים, ו'מהיר ועצבני' על נהגי מירוצים.
הסדרה שהתפזרה
והקסם של הסרט הראשון הוא שהוא הזה אמיתי. המכוניות אמיתיות. הקרבות אמיתיים. הסצינות של מירוצי רחוב מצולמות בלוס אנג'לס אמיתית. ואת זה הסדרה איבדה לאורך השנים. הסרטים החדשים - "מהיר X" של 2023, "מהיר 9" של 2021 - הם CGI נטו.
למה לחזור אליו
"מהיר ועצבני" הוא הסרט שיצר את אחת מסדרות הקופות הגדולות אי פעם. הוא לא מושלם. אבל הוא חי, מצליח, ומרגיש. והוא הראה לעולם שאפשר לעשות סרט אקשן עם נושא ניש (תרבות מירוצי רחוב לוס אנג'לסית) שמדבר לכולם. הסרט הראשון יותר טוב מכל הסרטים החדשים בזיכיון - הם הפכו ל-CGI נטו. הראשון היה אמיתי. והסצינות של ה-Supra ו-RX-7 על רחובות LA בערב - רגעים שלא הזדקנו, ושלא יוכלו להיעשות שוב בעידן שבו כל סצינה צריכה לכלול טנק או צוללת או חלל.
הציון
7.5 מתוך 10. לא הסרט הכי חכם של 2001. גם לא הסרט הכי משוכלל. אבל הסרט שיצר ז'אנר שלם של קולנוע פעולה תרבותי. ושמי שרוצה להבין למה אנשים אוהבים את הזיכיון הזה - חייב לחזור לסרט הראשון, לא לסרט העשירי.
