מאט ריבס לא עשה סרט על-גבורה - הוא עשה נוואר עיר ספוגת גשם, ושלח לתוכה את גרסת הבטמן הכי קרובה לנשמת הקומיקס שראינו. רוברט פטינסון הוא לא הבטמן האתלטי - הוא ניצול טראומה שמסרב לישון ומסרב להפסיק. שלוש שעות שלא מרגישות שעה אחת.
הבאטמן הכי קרוב לקומיקס
עשרים-וחמש שנה של עיבודי באטמן וכולם פספסו את הדבר היחיד שמוגדר בקומיקס - שברוס ויין הוא בלש. קיטון בנה דמות גותית. קלוני בנה כוכב פופ. בייל ונולן בנו אגדה. רק מאט ריבס, ב-2022, פתח את הקומיקס וקרא את ההגדרה: "עולם הפשע הגדול ביותר". ובאטמן שלו לא נלחם פושעים - הוא חוקר אותם.
ופטינסון לא מגלם סופר-הירו. הוא מגלם ניצול טראומה שלא ישן שתי שנים, שעוקב אחרי גופות בגשם, שכותב יומן בקול. זה לא הבאטמן של הילדות. זה הבאטמן של הספרים.
רוברט פטינסון בתפקיד שאף אחד לא צפה
רוברט פטינסון כברוס ויין היה הימור גדול. כל מי שזכר אותו מ"דמדומים" חשב שהוא לא יכול להיות באטמן. התבדינו. פטינסון של ריבס הוא הבאטמן הכי כהה שראינו על המסך.
והקסם של פטינסון הוא בעיניים. הוא לא משחק כריזמה גדולה. הוא משחק טראומה. ברוס ויין שלו הוא בחור צעיר שעדיין מתאבל על אבדן ההורים שלו. הוא לא נסיך. הוא לא בילי. הוא איש שלא יודע מה לעשות עם הזעם שלו.
המונולוגים שלו - "שתי שנים בלי ישן. הקיוש לא עוזר. אני באמצע הלילה." - הם רגעי קולנוע נואר. ריבס בנה את הסרט סביב הכוח של הצופה לראות את ברוס ויין כדמות אמיתית, לא כסופרהירו.
פול דאנו כריידלר
פול דאנו כריידלר עושה את הביצוע הכי מפחיד של הקריירה שלו. דאנו, שראינו ב"יבוא דם" ו"זה החלום שלי", הופך כאן לדמות אכזרית. ריידלר שלו הוא לא נבל קלאסי. הוא רוצח סדרתי.
והקסם של דאנו הוא שהוא לא מנסה להיות דרמטי. ריידלר הוא איש קטן, מבולבל, שמרגיש שהמערכת רימתה אותו. הוא מאמין שהוא מציל את העיר. ודאנו משחק את הקושי הזה - האמונה האמיתית של איש מטורף שעושה את הצדק.
המונולוג שלו במשטרה בסוף - "אני יודע שאתה איתי, ברוס. אני יודע שאתה רואה." - הוא רגע של קולנוע מצמרר. דאנו לא צועק. הוא רק מאמין.
זואי קרבץ' כקטוומן
זואי קרבץ' כסלינה קייל מציגה קטוומן שונה ממה שראינו עד עכשיו. היא לא טפילה ערמומית. היא בחורה צעירה שמנסה לשרוד עיר חולה.
והכימיה בינה לפטינסון נבנית בלי דרמה. שני אנשים שאיבדו משפחה. שניהם פועלים בלילה. שניהם לא יודעים אם הם רוצים לאהוב אחד את השני.
והסצינה הסופית שלהם - שבה היא עוזבת את גות'אם לפלורידה, והוא מבין שהוא לא יכול לעזוב - רגע של קולנוע שלא הוליוודי. היא לא מבטיחה לחזור. הוא לא מבטיח לחכות. הם רק מסתכלים.
ריבס ומיכאל ג'יאקינו
מיכאל ג'יאקינו כתב את הפסקול ל"הבאטמן" והוא המוזיקה הכי טובה של 2022. הנושא של באטמן - שמתחיל בפסנתר נמוך ועולה לאורקסטרה אכזרית - הוא רגע של מוזיקה.
ולפסקול יש קסם נוסף - הוא משלב מוטיבים מ"אבא ינסוטיב" של מוצארט ברגעים של נבל. ג'יאקינו אומר לכם שריידלר חי בעולם של מוזיקה קלאסית, לא של מודרני. וזה מתחבר לדמות.
הצילום של גרייג פרזיר
גרייג פרזיר - שצילם את "דיון" של ויל'נב - מצולם את "הבאטמן" כסרט נואר. הוא משתמש באדום, שחור, וכתום כצבעים העיקריים. כל סצינה בסרט מצולמת באור נמוך.
וסצינת המרדף עם הפינגווין - לחימה במכוניות, גשם זוועתי, ומבט אחורה דרך מראה - היא רגע של קולנוע אקשן גדול. ריבס לא חותך מהר. הוא נותן לכוריאוגרפיה לעבוד.
אומנם 3 שעות, אבל
אומנם הסרט שלוש שעות. שלוש שעות של אורח-אופי, חקירה, וריגול. מי שמחפש סרט גיבורי על מסורתי לא ימצא. חבל לחלק מהצופים.
ויש את קולין פאראל כפינגווין - שמופיע אבל לא מקבל מספיק זמן מסך. פאראל מחופש לבלתי-מוכר ועושה עבודה נהדרת, אבל הסרט שלו מגיע אחר כך (בסדרת הטלוויזיה).
למה זה חשוב
"הבאטמן" של ריבס הוא הסרט שהציל את DC. הוא הוכיח שאפשר לעשות סרט גיבורי על שהוא גם נואר, גם פילוסופי, וגם בידור.
ריבס - הקריירה שלוקחת זמן
ומאט ריבס עצמו היה בימאי שלא היה ידוע ל-MCU. הוא עשה "קלוברפילד" של 2008, "לתת מי שיכנס" של 2010, "מתחיל פלאנט אוף די אייפס" של 2014, ו"מלחמה לפלאנט אוף די אייפס" של 2017. שני סרטי ה-Apes שלו הם בין הסרטי גיבורי על הכי חכמים של 2010s.
וההצלחה של "הבטמן" של 2022 - שגרפה 770 מיליון דולר בקופות עולמיות בעידן הקובי, כאשר רוב סרטי גיבורי על נכשלו - הראתה ש-DC מחזיק תקווה. וריבס חתם על שני סרטי המשך - "הבטמן 2" של 2026 ו"הבטמן 3" של 2028. האם הוא יצליח להמשיך את הקסם? נראה.
ובינתיים, פטינסון עצמו לקח את הקריירה שלו לכיוון אחר. הוא הופיע ב"מיקי 17" של בונג ג'ון-הו של 2025, ב"איבוד הזמן" של נדיין לאבריגי של 2024. הוא לא רוצה להיות רק בטמן. הוא רוצה להיות שחקן.
הציון
זה הסרט הכי טוב של DC מאז "האביר האפל" של נולן. ובהתחשב בכמה זמן עבר מאז - זה אומר הכל. סרט של שלוש שעות שלא מרגיש שעה אחת, נואר עירוני שמכבד את הצופה, ושחקן שכולם זלזלו בו והוכיח שהוא הבאטמן של הדור הזה. 9/10. אני מחכה ל-2026.