הפעם הראשונה שמארוול הבין מה בידיו

הסרט שיצר את ה-MCU

שוט אחד של 50 שניות. מצלמה שמסתובבת 360 מעלות. ששה גיבורי על שעומדים גב אל גב באמצע מנהטן ההרוסה. השוט הזה - באמצע הקרב הסופי של "הנוקמים" - הוא הרגע שמארוול הבין מה בידיו. עד 2012 שאלה אחת רחפה מעל הוליווד: האם אפשר לחבר חמישה סרטים נפרדים לסרט אחד שעובד? ג'וס וודון ענה על השאלה בשוט אחד.

הסרט הוא השישי בפאזה הראשונה של ה-MCU. הסרטים שקדמו לו: "איירונמן" של 2008, "האלק המופלא" של 2008, "איירונמן 2" של 2010, "ת'ור" של 2011, "קפטן אמריקה: החייל הראשון" של 2011. וכל אחד מהם היה לבד בעולמו. "הנוקמים" של 2012 הוא הסרט שהפגיש אותם.

וההיסטוריה של הסרט מורכבת. קווין פייגי של מארוול תכנן את הסרט מאז 2008. הוא רצה לעשות יקום קולנועי לפני שמישהו אחר חשב על זה. הוא בחר בג'וס וודון לבמוי, וזה היה הימור. וודון לא ביים סרט מסוג זה לפני - הסיבה היחידה שהוא קיבל את המשרה היא שמארוול הבינה שצריך מישהו שמכיר קומיקס מבפנים. וודון כתב Astonishing X-Men. הוא ידע איך גיבורי על חיים בקבוצה.

ג'וס וודון מארגן את הקרקס

ג'וס וודון ב-2012 היה ידוע מ"באפי קוטלת הערפדים" של 1997 ו"פירפליי" של 2002. הוא לא היה בימאי הוליוודי. קווין פייגי לקח על הסיכון. התוצאה: הסרט שיצר את ה-MCU.

וודון בעצמו עבר ניסיון מסובך עם הסרט. הוא היה בגיל 47 ב-2012, וזה היה הסרט הכי גדול שעשה אי פעם. הוא נרצה לעשות סרט שמשלב הומור, אקשן ודרמה משפחתית. הוא הצליח.

(לאחר 2017, וודון יצא מהוליווד אחרי האשמות מצד שחקניות שעבדו איתו על תרבות עבודה רעילה. זה הופך את הצפייה ב"הנוקמים" של היום למורכבת. הסרט עומד. הבימאי של היום - אנשים מתווכחים על מורשתו.)

והקסם של וודון הוא שהוא ידע איך להחזיק חמישה כוכבים על המסך בלי שאחד מהם יבזבז את האחרים. רוברט דאוני ג'וניור (איירונמן), כריס אוונס (קפטן אמריקה), כריס המסוורת' (ת'ור), מארק ראפלו (האלק), סקרלט יוהנסן (ויידוו השחור), ג'רמי רנר (הוקאיי). ששה אנשים. כל אחד מהם רגיל להיות הכוכב.

וודון נתן לכל אחד רגע משלו. רגעים של איירונמן עם מסטיק. רגעים של קפטן אמריקה עם נאומים. רגעי הומור של ת'ור שלא מבין הרמטריות אנושיות. רגעי האלק שמשבר חדרים.

הסצינה במנהטן

הסצינה הסופית של הסרט - הקרב במנהטן, שבו הנוקמים מתאחדים נגד הצבא של לוקי - רגע של קולנוע אקשן גדול. וודון מצולם אותה בצורה שלא ראינו לפני בסרטי גיבורי על. הוא משתמש בשוט יחיד של 360 מעלות שמראה את כל ששת הנוקמים נלחמים.

השוט הזה - שלוקח בערך 50 שניות - הופך לאיינטית. הוא נותן לצופה לרגע אחד את התחושה ש'אנחנו רואים את ה-Justice League של מארוול.'

והבחירה לעשות שוט יחיד - טכנית מורכבת מאוד באנימציה דיגיטלית - הייתה הצהרה של וודון. הוא רצה שהקהל ירגיש את הקרב ולא יראה את הרגעים בנפרד. והקסם הוא שהשוט הזה הפך להיות הסטנדרט של סצינות 'team-up' בכל סרט גיבורי על שבא אחר כך. "איש פלא" של 2017, "בלאק פנת'ר" של 2018, "אנדגיים" של 2019 - כולם משתמשים בטריק הזה.

האלק והרגע הקומי

מארק ראפלו כברוס באנר/האלק היה השחקן השלישי ששיחק את הדמות בעידן MCU. אריק בנה ב-2003 ואדוארד נורטון ב-2008 שניהם לא הצליחו עם הדמות. ראפלו הצליח.

והוא הפך להיות המומחה. הסצינה שבה האלק מקבל לוקי בידיים שלו ופשוט חובט אותו על הרצפה כמו בובה - "גודלקים זעיר" - היא רגע של קומדיה גדולה.

וודון הבין משהו שסקורסזה ופייגי הבינו אחר כך - שהאלק עובד הכי טוב כדמות קומית, לא כנבל. האלק לא משחק זעם. הוא משחק טירוף תמים. והבחירה הזאת אפשרה ל-MCU להמשיך עם הדמות בעוד 10 סרטים.

אומנם 2012 מורגש, אבל

אומנם הסרט מ-2012 מורגש בכמה מובנים. הצבעים יותר חיים. הקצב יותר ישר. הדיאלוג יותר ברור. מי שרגיל לסרטי MCU של היום - שכוללים אירוניה, מולטיברסים, וטוויסטים - יראה את "הנוקמים" כפשטני.

ויש את לוקי של טום הידלסטון שמקבל זמן מסך אבל לא תמיד מקבל מוטיבציה. הוא רוצה לכבוש את כדור הארץ. למה? בשל כך שהוא יכול. חבל - בסרטי לוקי המאוחרים הוא הופך לדמות מורכבת. כאן הוא רק נבל.

ויש את "הצ'יטאורי" - הצבא של לוקי - שלא מקבלים זהות. הם רק מטרות לירייה. חבל לעידן של 2012, שעדיין חי בצללית של 'אקסטרא טרסטריאלים' של 1996 ולא מבין שגם נבלים זרים זקוקים למוטיבציה.

ההשפעה על הקולנוע

וההשפעה של "הנוקמים" על הקולנוע הייתה מהפכנית. הוא הוכיח לדיסני ולוורנר ברדרס שאפשר לעשות יקום קולנועי. כל סרט גיבורי על של 13 השנים האחרונות חב לו משהו. ה-DCEU של זאק סנייידר היה ניסיון להתחרות. "מהיר ועצבני" הפך לזכיון. "חזרה הביתה" של ספיידרמן השתמשה בנוסחה.

וההצלחה של הסרט - "הסרט הכי גדול של 2012" וקומפיג בקופות עולמיות - גרמה לתעשייה לחשוב על סרטי גיבורי על אחרת. לא עוד "גיבור על אחד נגד נבל אחד". מעכשיו: יקומים שלמים.

הירושה

"הנוקמים" הוא הסרט שיצר את ה-MCU. הוא הוכיח לדיסני ולוורנר ברדרס שאפשר לעשות יקום קולנועי. כל סרט גיבורי על של 13 השנים האחרונות חב לו משהו.

הציון: 8.5 מתוך 10. הסרט הזה הוא הסרט הכי טוב של הפאזה הראשונה של MCU - ובהתחשב ב-30 הסרטים שיצאו אחריו, רובם לא משיגים אותו. הוא הסרט שכדאי לחזור אליו כשרוצים לזכור איך MCU התחיל - לפני שהוא הפך לתעשייה ולפני שעייפות גיבורי-העל הפכה למילון של מבקרי קולנוע. ב-2012, "הנוקמים" עוד הרגיש כמו אירוע. וזה משהו שכבר אי אפשר להשיב.