אנדי וויר כתב ספר מדע בדיוני מבריק על אסטרונאוט בודד שצריך להציל את האנושות - וראיין גוזלינג מביא לו חיים. הסרט טוב אבל מפחד מהמדע שבלב הסיפור, ומחליף חלק מהגאונות בהוליווד סטנדרטי.
פרויקט הייל מארי - כשהוליווד מפחדת מהמדע
יש שורה אחת בספר של אנדי וויר שמסכמת אותו: "אני מורה לתיכון, ואני המומחה הכי מוכשר על כדור הארץ בנושא הזה. אלוהים תעזור לנו." השורה הזאת לא נכנסה לסרט. ולא במקרה - פיל לורד וכריס מילר עשו עיבוד שמשתדל מאוד לא להיות סרט על מדע, אלא סרט על חברות בין-גלקטית. הם גם מצליחים. גוסלינג מצוין, רוקי קסום, הקופות מאושרות. אבל מי שקרא את הספר ב-2021 יודע שהוויתור היה אמיתי, וגדול.
הסרט מבוסס על הספר "פרויקט הייל מארי" של אנדי וויר משנת 2021. וויר הוא הסופר של "המאדים" של 2014 - הספר שהפך לסרט של רידלי סקוט ב-2015 עם מאט דיימון. ובדיוק כמו "המאדים", "פרויקט הייל מארי" הוא ספר שמסתמך על מדע אמיתי. תאורטיקה. כימיה. אסטרופיזיקה. וכל אלה אמיתיים.
הסיפור הקלאוסטרופובי
הסיפור פשוט. השמש דועכת. החיים על כדור הארץ עומדים להיכחד תוך 30 שנה. הסיבה: חיידק מיקרוסקופי בשם "אסטרופאז'" שאוכל את האנרגיה של השמש. ומדענים גילו שיש פלנטה אחת בקרבת מקום שלא מושפעת מהאסטרופאז'. טאו צטה - מערכת שמש קרובה ב-12 שנות אור.
והמדינות של כדור הארץ מאחדות מאמצים ובונות חללית - הייל מארי - שתישלח לטאו צטה למצוא את הפתרון. שלושה אסטרונאוטים נשלחים. הם לא יחזרו.
ראיין גוסלינג בתפקיד גרייס
ראיין גוסלינג כריילנד גרייס הוא מורה לבית הספר שמתעורר במרחב בלי זיכרונות. ולאט-לאט הוא מבין שהוא מדען שנשלח לפלנטה רחוקה כדי להציל את האנושות. הוא לא היה אמור לבחור. המדינה הכריחה אותו.
והקסם של גוסלינג הוא בעדינות שלו. הוא משחק מורה - לא גיבור פעולה. גרייס הוא בחור צעיר וביישן שלא רוצה את התפקיד הזה. וגוסלינג מצליח להעביר את הקושי הזה.
אבל יש בעיה. הספר היה הרבה יותר ספציפי על המדע. גרייס הוא מדען. הוא חושב כמדען. הוא פותר בעיות עם נוסחאות. ובסרט, חלק מההסברים המדעיים נחתכו לטובת רגש. חבל.
והקסם של הספר הוא שגרייס הוא לא גיבור. הוא היה מורה תיכון לפני שהוצב במשימה. הוא לא היה רוצה ללכת. הוא הוצב באופן בלתי רצוני. והסרט מנסה לעדן את החלק הזה - חבל. הספר היה אכזרי על השאלה המוסרית של "האם נכון לכפות על אדם להיות גיבור?"
רוקי - הקסם של הסרט
והדבר הכי טוב בסרט הוא רוקי - חייזר ערפילי שגרייס פוגש במרחב. הם לומדים לדבר זה עם זה. הם הופכים לחברים. הקשר ביניהם הוא הלב של הספר. והקסם הוא שהוא גם הלב של הסרט.
רוקי לא נראה כמו חייזר הוליוודי טיפוסי. הוא ערפילי, יש לו 5 ידיים, הוא מדבר רק במוזיקה. והקסם של הסרט הוא שגוסלינג ורוקי מתקשרים בלי שאף אחד מהם יודע את שפתו של השני.
והסצינה הראשונה שלהם - כשגרייס מוצא את חללית רוקי במרחב ושני הצדדים לא יודעים איך לתקשר - רגע של קולנוע גדול. הם משתמשים במוזיקה, בצבעים, בסימנים. לאט-לאט הם בונים שפה. וזה הקסם של הספר ושל הסרט - שתי תרבויות שונות לחלוטין מוצאות דרך לתקשר.
והקאמיאו של לורן רידלוף כקולנית של רוקי הוא בחירה מצוינת. רידלוף היא שחקנית חירשת שעבדה ב"נצחיים" של מארוול. השימוש בשפת הסימנים שלה כבסיס לתקשורת של רוקי הוא חכם.
הוליווד מפחדת מהמדע
והבעיה הכי גדולה של הסרט היא שהוליווד פחדה מהמדע. הספר של וויר היה מסע מדעי בנוסחאות. דיון על אסטרופוטומטריה. על תרמודינמיקה. על מנגנוני מולקולה. ובסרט - כל אלה נחתכו.
ובמקום זאת, הסרט מתמקד ברגעי הרגש. הסצינות עם רוקי. הזיכרונות של גרייס. האהבה שלו לחקר.
וזה לא רע. גוסלינג מציג את הרגעים הללו ברגישות. אבל זה לא הספר. והמעריצים של וויר - שאני אחד מהם - יחושו שמשהו חסר.
והשוואה ל"המאדים" של 2015 - הסרט הקודם של וויר - מועילה. "המאדים" הצליח כי סקוט לא פחד מהמדע. הוא הראה לדיימון פותר משוואות, גוון תפוחי אדמה, מתכנן ניסויים. "פרויקט הייל מארי" של 2026 בורח מאלה.
אומנם טוב, אבל
אומנם הסרט הוא הצלחה - גם בקופות וגם בביקורות. והוא נחשב לאחד הסרטים הטובים של 2026.
אבל יש את הספר. והספר הוא יצירה שעוד יחיה אחרי שהסרט יישכח. חבל שהוליווד לא הייתה אמיצה יותר עם המדע.
ויש את הביקורת על שהסיום של הסרט שונה מהספר. בספר, גרייס בוחר להישאר בטאו צטה עם רוקי - בידיעה שלא יחזור הביתה. ההחלטה הזאת היא הלב של הספר. בסרט, הסיום מעודן. והקסם נמחק.
בשורה התחתונה
"פרויקט הייל מארי" הוא 8 מתוך 10 - מקום בטוח בין "המאדים" של 2015 ל"בין הכוכבים" של נולן. גוסלינג ורוקי הם הסיבה שהוא עובד; הוויתור על המדע הוא הסיבה שהוא לא נוגע בעשירייה. הקסם של אנדי וויר בספרים שלו הוא שהמתמטיקה היא הדרמה. סקוט הבין את זה ב-"המאדים", לורד ומילר חששו ולקחו את הסרט לכיוון הקליל יותר.
למי שלא קרא את הספר - לכו לקולנוע, תהנו, תצאו מרוצים. למי שכן קרא - תקראו אותו שוב אחרי הסרט במקום לפניו. הזהוב של וויר נמצא בעמודים שאי אפשר להעביר למצלמה גם אם רוצים, וזה בסדר. סרט טוב נשאר סרט טוב גם כשהוא לא הספר.