גאולתו של ויידר: איך סוגרים מיתולוגיה גלקטית ומנצחים את האופל

הסיום של הטרילוגיה המקורית

איך סוגרים את אחת המיתולוגיות הגדולות ביותר שהקולנוע ידע מבלי לפגוע בה? לוקאס בחר בדרך הקשה - לא להשאיר אף שאלה פתוחה. ויידר חייב לקבל גאולה. הקיסר חייב לקבל פנים. לוק חייב להשלים את מסע הג'דאי. "שובו של הג'דיי" הוא לא סרט - הוא חוזה שלוקאס חתם עם הקהל שלו והוא קיים אותו במלואו. התוצאה לא מושלמת, אבל היא נותנת לטרילוגיה את הסיום שהיא הייתה זקוקה לו.

ריצ'רד מארקוואנד ביים את הסרט - לא ג'ורג' לוקאס. לוקאס היה כעת מנהל לוקאספילם וכותב/מפיק. מארקוואנד היה בימאי תקציבי ש'לוקאס בחר אותו בשל כך שהוא ידע לשתף פעולה.' והבחירה הזאת מורכבת - לוקאס בעצם רצה לבמוי בעצמו אבל היה עסוק יותר מדי.

והסרט יצא ב-1983 - שש שנים אחרי הראשון של 1977. הוא היה הסרט הכי גדול של 1983 בקופות. והוא הסיום הראוי של מה שהפך לאחת מסדרות הקולנוע החשובות ביותר בהיסטוריה.

והתוצאה היא סרט מורכב - הסיום הכי טוב של טרילוגיה אבל עם בעיות.

הסצינה הראשונה - חדר ג'אבה

הפתיחה של הסרט - הצלת האן סולו מארמון ג'אבה ההאט - היא רגע של קולנוע גדול. ג'אבה היה דמות שלוקאס דיבר עליה במלחמת הכוכבים הראשון אבל לא הראה. ועכשיו, חמש שנים אחר כך, אנחנו פוגשים אותו.

והסצינות בארמון - לאיה כסלייב, האן בקרבון, לוק שמגיע ככוהן ג'דאי - מצולמות בסטים פיזיים אמיתיים. הבובות, הסטים, האפקטים - כולם פיזיים. וזה מה שעושה אותם נצחיים.

הסצינה שבה ג'אבה אוכל בחיים את לוין הקטן - רגע של אימה אמיתית. ג'אבה הוא לא קלישאת נבל. הוא מפלצת. והדמות שלו - שנעשתה על ידי שלושה אנשים בתוך תחפושת ובובה משלב - הייתה ההישג של אפקטי 1983.

והסצינה של בויה פט נופל לתוך פי הסארלאק - רגע שמעריצי הסרט מתווכחים עליו. האם זה היה סוף ראוי לציד הראשונים הפופולרי? לא. לוקאס תיקן את הסיפור הזה ב"מנדלוריאן" של 2019 - שהראה שבויה פט שרד.

דארת' ויידר חוזר לאורגינל שלו

ויידר ב"שובו של הג'דיי" הוא לא הוויידר של 'האימפריה מכה שנית'. הוא חזר ל-אורגינל שלו - לא מאיים גלויות, יותר עייף, יותר אנושי.

והסצינה הסופית - שבה ויידר מציל את לוק במחיר חייו של עצמו - רגע של קולנוע גדול. דייוויד פראוס בגוף, ג'יימס ארל ג'ונס בקול, סבסטיאן שאו בפנים שמתגלים בסוף - כולם מציגים אדם אחד שהיה הנבל הגדול ביותר ועכשיו רוצה ליצור שלום עם בנו.

והמשפט של ויידר לפני המוות - "אתה כבר הצלת אותי, לוק. אתה צדקת. אתה צדקת על אביך." - הוא רגע של קולנוע אמיתי. וההיתוך של פראוס וג'ונס ושאו לדמות אחת אנושית הוא הקסם של הסרט.

הקיסר ופלפטין

איאן מקדיארמיד כקיסר פלפטין - הופעה לראשונה בקולנוע (הוא הופיע בקצרה ב"האימפריה מכה שנית" אבל בתפקיד שונה) - מציג את הנבל האמיתי של הסיפור. ויידר היה מאיים. פלפטין היה רוע מתוחכם.

והסצינה שבה פלפטין מנסה לפתות את לוק לצד האפל - "אתה רוצה את הקתו האדומה. אני יודע שאתה רוצה." - רגע של קולנוע גדול. מקדיארמיד מצליח לעשות פלפטין מפחיד בלי לצעוק. רק עם חיוך ועם לחישות.

ומקדיארמיד היה אז שחקן בריטי לא ידוע, שחזר 16 שנים אחר כך לשחק את פלפטין הצעיר ב"האיום הצללי" של 1999. הוא הפך לדמות הקבועה של מלחמת הכוכבים, ואת זה הוא חב לסרט הזה.

האווקים - הקסם או הבעיה?

והדבר שמחלק את המעריצים של הסרט הוא האווקים. דובים-שודדי-הזעירים שגרים על הירח של אנדור. המעריצים הילדותיים אוהבים אותם. המעריצים הבוגרים אומרים שהם תקציב.

והאמת היא שלוקאס רצה להציג את הקרב הסופי על וושוקיים - אבל הסטים והקצב היו יקרים. כך שהוא יצר את האווקים - גרסה זולה של וושוקיים. ואת הקרב מצולם כקרב של דובים נגד הטכנולוגיה של האימפריה.

זה לא טוב כמו הקרב המקורי שלוקאס דמיין. אבל זה לא רע. הקסם של האווקים הוא בכך שהם מצליחים להפיל את האימפריה. זה מסר. "גם החלשים יכולים לנצח חזקים אם יש להם תכנית."

ולוקאס תיקן את הצרה הזאת ב"רוג'ר אחד" של 2016 - שמראה את החלק הבא של הסיפור עם הוויקווייט שלא קיבלו זמן ב"שובו של הג'דיי".

הקרב הקוסמי

והקרב בחלל מעל אנדור - בין צי המורדים לקסר השני - הוא רגע של קולנוע אקשן גדול. לאן קלאדו והפיילוטים מצולמים בעדינות. "זה מלכודת!" של אדמירל אקבר - רגע זכור.

ואת הקרב הזה - שמשלב חלליות מעל אנדור, האווקים על הירח, ולוק עם פלפטין במגדל הקיסרי - שלוש זירות בו זמנית - לוקאס משלב בעריכה דומה לזו של "שובו של המלך" של פיטר ג'קסון של 2003. "שובו של הג'דיי" הקדים את הז'אנר ב-20 שנה.

אומנם לא הסרט הכי טוב של הטרילוגיה, אבל

אומנם "שובו של הג'דיי" הוא לא הסרט הכי טוב של הטרילוגיה המקורית. 'האימפריה מכה שנית' עדיין מנצח. אבל הוא הסיום הראוי. הוא נותן רזולוציה לכל הקווים.

ויש את הביקורת על לאיה כאחותו של לוק - שמורגש כפתרון מאולץ אחרי 'האימפריה'. ב'האימפריה מכה שנית' לוק ולאיה התנשקו. עכשיו - הם אחים. וזה אומר שהסיפור הרומנטי שלוקאס בנה בסרט הקודם היה גילוי עריות לא ידוע. חבל - לוקאס לא תכנן את הסיפור הזה מראש, וזה מורגש.

ויש את הביקורת על "קצב הסרט" - שהוא איטי באמצע. אחרי הצלת האן וההגעה לאנדור, הסרט עוצר לכמה זמן רב מדי לפני שמגיע לקרב הסופי. חבל - הסרט יכול היה להיות 15 דקות קצר יותר.

הירושה

"שובו של הג'דיי" הוא הסרט שמסיים את הטרילוגיה המקורית בכבוד. הוא לא מושלם - האווקים בעייתיים, הקצב באמצע מתעייף, ההתאחות בין לוק ולאיה כאחים נראית מאולצת. אבל הוא נותן את כל מה שמעריצי הסדרה היו צריכים: גאולה, סגירה, סצינת הקרב המשולשת, וההיתוך של פראוס-ג'ונס-שאו לדמות אחת.

ארבעים-ושלוש שנים אחרי שהוא יצא, הוא עדיין מנצח את הפרי-קוולים והסיקוולים של דיסני יחד. כי הוא נכתב מתוך אהבה לדמויות, לא מתוך תכנית קופות. והאהבה הזאת מורגשת בכל פריים. ציון: 8/10 - לא הסרט הכי טוב של מלחמת הכוכבים, אבל הסיום הראוי שהמיתולוגיה הזאת הייתה צריכה.