רחוק מהבית נדרש לצאת שלושה חודשים אחרי אנדגיים - כמו לנגן אחרי בטהובן בחגיגת כיתה. הוא חכם מספיק כדי לא לנסות להיות אפי, ובחן טום הולנד ויזואליות מסחררת של מיסטריו הוא מגיע לרגעים שמרגישים כמו ספיידר-מן ב-100%. הסיום? לא מתגעגעים.
ספיידרמן אחרי 'אינפיניטי וור'
איך עושים סרט גיבורי על שלושה חודשים אחרי "אבנג'רס: סוף משחק"? איך באים אחרי הסיום הכי גדול בהיסטוריה של ז'אנר הסופרהירו ולא מרגישים כמו אנקור עייף? התשובה של מארוול הייתה מבריקה: לא לנסות. לקחת את ספיידרמן, להוציא אותו לטיול בית ספר באירופה, ולתת לג'ייק ג'ילנהאל לגנוב את הסרט בתפקיד הנבל.
זו אסטרטגיה נכונה כי כל ניסיון להמשיך את הקנה מידה של "סוף משחק" היה נכשל. ובמקום זה, "רחוק מהבית" עשה משהו אחר: הוא הראה איך נראה העולם אחרי האירוע, מנקודת מבטו של ילד בן 16 שאיבד את הדמות האבהית שלו וצריך פתאום להחליט אם הוא הדור הבא של איירונמן.
ג'ון ווטס ביים את הסרט - השני שלו בסדרת ספיידרמן אחרי "חזרה הביתה" של 2017. והוא לקח את פיטר פארקר של טום הולנד למסע באירופה. בית הספר הולך לטיול. ביקורות על המעבדה של פיטר. נישואין אסורים. הכל בו זמנית.
והסרט מבוסס על הקומיקס "ספיידרמן" של סטן לי וסטיב דיטקו מ-1962, אבל הסיפור עצמו לקוח מ"The Amazing Spider-Man #311-313" של 1989 - שלושת הגיליונות שבהם מסטריו נלחם נגד ספיידרמן באירופה. ווטס לקח את הסיפור הזה והעביר אותו לעולם פוסט-אבנג'רס.
טום הולנד כפיטר
טום הולנד כפיטר פארקר עושה את הביצוע הכי רגיש של הסדרה. הוא לא רק ספיידרמן. הוא נער שאיבד את אבא הסמלי שלו - טוני סטארק. והוא מנסה להבין איך לחיות בלעדיו.
והקסם של הולנד הוא בעדינות שלו. הוא משחק את הקושי - "אני לא מוכן להיות איירונמן הבא." והוא מנסה להתחבא במסע באירופה. הוא רוצה להיות נער רגיל. והעולם לא נותן לו.
הסצינה שבה הוא נמצא במלון בפראג ומדבר עם הפי הוגאן בטלפון - "אני לא רוצה את זה. אני לא יכול להיות זה." - רגע של קולנוע אנושי בתוך סרט גיבורי על. והקסם של הולנד הוא שהוא משחק את פיטר כנער של 16 - לא 25. הוא לא מבוגר. הוא לא חכם. הוא רק נער שמנסה לחיות.
ג'ייק ג'ילנהאל בתפקיד מסטריו
והדבר הכי טוב בסרט הוא ג'ייק ג'ילנהאל כקווין בק / מסטריו. והקסם של הביצוע הוא שהוא מציג שני אנשים בו זמנית. קווין בק התמים, החייזר מיקום אחר, שמנסה להציל את כדור הארץ. ומסטריו האמיתי - איש מתוסכל לשעבר של סטארק שמתכנן את הצגת הענק שלו.
והסצינה שבה מסטריו מסביר לפיטר את התכנית האמיתית שלו - "אני בניתי את כל זה. אני בניתי את הענק. אני יצרתי את הסרט." - רגע של קומדיה והפתעה גדולה. ג'ילנהאל מצליח להיות גם נבל וגם דמות מטופשת בו זמנית.
ובקומיקס המקורי, מסטריו הוא קווין בק - איש אפקטים מיוחדים הוליוודי שהפך לפושע. בסרט, הוא איש שעבד בסטארק אינדוסטריס ופוטר על ידי טוני בעקבות פרזטנציה רעה. הבחירה הזאת חכמה - היא קושרת את מסטריו לכלל ה-MCU.
סם ג'קסון בתפקיד פיוריה
והקאמיאו של סם ג'קסון כניק פיוריה מקבל שכבה חדשה בסיום הסרט. המעריצים גילו שהפיוריה שלו הסרט הוא בעצם 'טאלוס' - חייזר מ"קפטן מארוול" שמתחזה לפיוריה. וזה רגע של MCU שעבד.
הקסם הוא שצופה רגיל לא יודע את זה. רק מי שראה את "קפטן מארוול" של 2019 מבין את הבדיחה. וזה הקסם של MCU של 2019 - שהוא מתגמל את הצופה שצפה בכל הסרטים.
אירופה כסטטוס
והסרט הוא טיול בית ספר באירופה. ויש לזה קסם. ונציה. פראג. לונדון. והסרט מצולם כדי להראות את העיירות האלה ברגישות. למרות שהוא סרט גיבורי על, יש בו רגעי טיול אמיתיים.
והסצינה של פיטר ומ.ג'יי של זנדאיה על הגשר בלונדון בסיום הסרט - רגע של קומדיה רומנטית של נערים. ספיידרמן וגיבורת הסרט מנשקים על הגשר, ואז מסטריו ידיע את הזהות של פיטר לעולם. הסיום הזה - הקליפ-האנגר הכי טוב של MCU מאז 'אינפיניטי וור'.
אומנם MCU סטנדרטי, אבל
אומנם הסרט הוא MCU סטנדרטי. סצינות אקשן, הומור, רגעי הסבר על העלילה הגדולה. מי שלא אוהב MCU לא יחבב אותו.
ויש את הביקורת הסטנדרטית - שהקרבות של ספיידרמן הם CGI נטו. חבל - הסרט הראשון של הולנד היה יותר פיזי. ב"חזרה הביתה" אנחנו רואים את ספיידרמן רץ על גגות ניו יורק. כאן אנחנו רואים אותו לוחם בענן CGI של מסטריו.
ויש גם את הביקורת על שהסרט מסתמך מדי על אבנג'רס. מי שלא ראה את "סוף משחק" עלול להיות מבולבל מההפניות לתקופת "הבליפ" (5 השנים האבודות של 2018-2023). חבל לחלק מהצופים.
ולסיום
"ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא הסרט שמראה את ספיידרמן אחרי אבנג'רס. הוא לא הסרט הכי טוב של הסדרה ("אין דרך הביתה" של 2021 יותר טוב, וגם "חזרה הביתה" יותר חכם). אבל הוא מצליח להציג נבל מורכב במסגרת של MCU.
ג'ילנהאל הוא הסיבה לחזור אל הסרט הזה. הוא מציג נבל שמכיל את הקומיקסי בתוכו (אילוזיוניסט עם קסדת זהב מטופשת) ובו זמנית מצליח להיות הדמות הכי משכנעת ב-MCU של 2019. המונולוג שלו על איך הוא בנה את הענק - אחת הסצינות הכי טובות של הזכיון כולו. 8/10, ואחרי הקליפ-האנגר של הסיום, הסרט הזה הצליח להפוך את "אין דרך הביתה" לאחד הסרטי המארוול הכי מצופים בכל הזמנים.
