רוג' וואן - פעם ראשונה שמלחמת הכוכבים הרגישה כמו מלחמה

מלחמת הכוכבים בלי ג'דיים

מלחמת הכוכבים בנויה על משפט אחד: "פעם, לפני זמן רב, בגלקסיה רחוקה רחוקה." הפנטזיה. הקסם. הג'דיים. וכש-2016 הגיעה ודיסני הכריזה על "רוג ואן" כסרט הסטאר וורס הראשון שלא יכלול ג'דיים בכלל - חצי מהקהל הבטיח שזה ייכשל. וזה לא נכשל. הוא הוכיח את ההפך - שמלחמת הכוכבים יכולה להיות סרט מלחמה אמיתי, לא אופרת חלל. גארת' אדוארדס, בימאי של "מפלצות" ו"גודזילה" 2014, ביים את "רוג ואן" כסיפור שמתרחש בין "שובו של הג'דיי" ל"תקווה חדשה". הסרט עוסק בגנבת תכניות כוכב המוות - המשימה שמוזכרת בהתחלה של הסרט הראשון. והוא הסרט הראשון של מלחמת הכוכבים שלא מתעסק בג'דיים בכלל.

פליסיטי ג'ונס בתפקיד שלא הולמת אותה

פליסיטי ג'ונס כג'ין ארסו הייתה הימור. עד "רוג אחת" היא לא הייתה מוכרת כשחקנית פעולה. אבל הסרט עבד עליה.

וג'ונס מצליחה להעביר את הקושי של ג'ין - בת של מדען שעבד על כוכב המוות, יתומה, גנבת, אדם שלא מאמין בשום דבר. היא לא משחקת גיבורה. היא משחקת אישה שמסרבת להיות גיבורה ובסוף נאלצת.

הסצינה שבה היא שואלת את קסיאן "אנחנו עומדים לתת אסוף הזה?" והוא לא עונה - רגע של קולנוע גדול. ג'ונס מבינה שהיא לא רק לוחמת. היא חיילת.

דייגו לונה כסוכן מסורבל

דייגו לונה ככסיאן אנדור הוא הביצוע הכי טוב של מלחמת הכוכבים. הוא לא ג'דיי. הוא לא נסיך. הוא סוכן ביוןMC משטר ימי, איש שעשה דברים שהוא לא יכול לחזור עליהם.

והקסם של לונה הוא בעדינות שלו. הסצינה הראשונה שלו - שבה הוא הורג מודיע משלו בכדי לא להיתפס - קובעת את הטון של הדמות. הוא לא נבל. הוא לא גיבור. הוא איש שמרד נדחק לעשות דברים שאין לו זמן לחשוב עליהם.

והמונולוג שלו - "אני בילית את החיים שלי במאבק לעניין הזה. אני נושא דברים שאני לא רוצה לשאת. שאני לא רוצה לזכור." - הוא רגע של דמות שזכרון מילדות אהיה.

K-2SO וההומור שעובד

אלן טודיק מקליט את K-2SO - רובוט אימפריאלי שהוסב למשטר. והדמות הזאת היא הקסם הקומי של הסרט. טודיק מצליח להעביר אישיות לרובוט בלי להפוך אותו לחיובי-יותר-מדי.

המשפטים של K-2SO - "הסיכוי שאתה תחיה את זה הוא 0.0009 אחוז" - הם מצחיקים. אבל גם הוא מציג רובוט שיש לו אישיות. הוא לא C-3PO החביב. הוא רובוט שיש לו דעה.

הקרב של סקאריף

והשליש האחרון של הסרט - הקרב על הפלנטה סקאריף - הוא רגע של קולנוע אקשן גדול. אדוארדס בנה את הסצינה הזאת על שלושה רבדים בו זמנית - הקרב במגדל המקום שבו ג'ין מנסה לקחת את התכניות, הקרב באוויר, והקרב בקרקע.

והקסם של הקרב הוא שאנחנו יודעים שכל הדמויות הולכות למות. הסרט מתחיל בידיעה הזאת - "רוג אחת" קורה לפני "תקווה חדשה", שבה אנחנו רואים את התכניות של כוכב המוות נמסרות לאליה. אבל אף אחת מהדמויות שאנחנו פוגשים בסרט הזה לא ב"תקווה חדשה".

ואדוארדס מצליח לעבוד עם הידיעה הזאת. כל סצינה של גבורה מורגשת ככבוד אחרון. וכשגלן ארסו, פייפ אימווה, צ'יראט אימווה, ובאדמרר מאלביוס מתים אחד אחרי השני, אנחנו מבינים שהם נתנו את חייהם בכדי שהאלינס תוכל להעביר את התכניות.

וויידר חוזר

והסצינה הסופית של הסרט - שבה דארת' וויידר תוקף את ספינת המורדים - היא רגע של קולנוע שמלמד מה זה מאיים אמיתי. וויידר ב"תקווה חדשה" היה איום. כאן הוא הוא מפלצת.

אדוארדס מצולם אותו במסדרון חשוך, הוא מפעיל את הלייטסייבר שלו, ואנחנו רואים בקצרי תאורה אותו רוצח את החיילים של המורדים אחד אחרי השני. הסצינה הזאת לוקחת דקה אחת. והיא רגע של קולנוע גדול.

אומנם לא מושלם, אבל

אומנם הסרט סובל מבעיות תסריט. 30 הדקות הראשונות מבולבלות. הסרט קופץ בין כמה פלנטות בלי לתת לצופה זמן לקבוע את עצמו. חבל שלא הייתה פתיחה ברורה יותר.

ויש את דמותו של אורסון קרניק של בן מנדלסון - שמופיע ועובד אבל לא מקבל מספיק רקע. חבל - הוא נבל מעניין שלא קיבל פיתוח.

הציון

9 מתוך 10. "רוג ואן" הוא הסרט הכי טוב של מלחמת הכוכבים מאז 'האימפריה מכה שנית'. הוא הוכיח שאפשר לעשות סטאר וורס בלי ג'דיים, בלי הכוח, בלי קסם - רק עם אנשים רגילים שמוכנים למות בשביל אידיאל. הסצינה האחרונה של דארת' ויידר במסדרון לבדה שווה כל הסרטי טרילוגיית הסיקווסל יחד. ולמי שעדיין לא משוכנע - תזכורת אחת: אחרי "רוג ואן" יצאו "סולו" (כישלון) ושלוש סרטי הסיקווסל (אסון). אם דיסני הייתה לוקחת את גארת' אדוארדס ונותנת לו לעשות עוד שלושה סרטים כאלה במקום הסיקווסלים - הזיכיון היה במקום אחר היום.