פורצי הארון האבוד הוא הסרט שהמציא את מה שאנחנו קוראים 'קולנוע קיץ' - לא מבחינת תאריך, אלא מבחינת רוח. ספילברג ולוקאס יצרו הרפתקה שלא מזדקנת, עם אינדיאנה ג'ונס שהוא גיבור כי הוא גם מפסיד.
אינדיאנה ג'ונס וההזדמנות שלא חוזרת
ז'אנר ההרפתקאות מת באמצע שנות השבעים. סרטי המערב נשרפו מבפנים, סדרות פעולה הפכו לקליגרפיה ב'70mm', וקולנוע הקיץ עצמו עוד לא היה קונספט. ואז ב-1981 שני בחורים בשם סטיבן ספילברג וג'ורג' לוקאס - שכבר עשו את "מלחמת הכוכבים" ואת "מפגש מהסוג השלישי" - החליטו לבנות מחווה לסריאלי הרפתקאות של שנות השלושים והארבעים. התוצאה הייתה לא מחווה. זאת הייתה לידה מחדש.
"פורצי הארון האבוד" המציא את מה שאנחנו קוראים היום "סרט קיץ" - לא מבחינת תאריך, אלא מבחינת רוח. גיבור שרץ ולא מפסיק. נבלים ברורים. מלכודות. מרדפים. ואפילו המפה המצוירת שהולכת מעיר לעיר. הסרט לקח את כל הקלישאות של הז'אנר הישן ונתן להן נשמה חדשה. כל סרט הרפתקאות שיצא ב-44 השנים האחרונות חב משהו לסרט הזה. "לארה קרופט", "ענק מהאוצר", "המומיה" - כולם נכדים של אינדיאנה.
האריסון פורד הוא אינדיאנה ג'ונס
האריסון פורד לא משחק את אינדיאנה ג'ונס. הוא אינדיאנה ג'ונס. שחקנים אחרים שיחקו את הדמות בסרטים וסדרות, אבל אף אחד לא הצליח לשכנע כמוהו. יש בו משהו שהוא יותר מקסם של כוכב - הוא נראה שרוט, מותש, מוכה בחיים, ועדיין ממשיך. זה לא כריזמה זולה. זו כריזמה מתושה.
תחשבו על הסצינה המפורסמת עם החרב. שני עמודי סיפורי זה נאבק בחרב ענקית, הצלם מתארך את הכימוגרפיה, וג'ונס - במקום להילחם - מוציא אקדח ויורה. לפי הסיפור, פורד היה חולה באותו יום, לא רצה לבלות שעות על הכוריאוגרפיה, והציע את הקיצור. וזה יצא הרגע הכי מצחיק בסרט. בדיוק כי זה אמיתי - אינדיאנה ג'ונס באמת היה הבחור שמוציא אקדח ומסיים את העניין.
מריון ג'ונס והכימיה האמיתית
קארן אלן כמריון ראבנווד מביאה את הכימיה שכל סרט רומנטי מנסה להשיג ורובם מפספסים. היא לא נערת-קישוט. היא הבעלים של בר בהימאליה, שהיא ניצחה את אינדיאנה בשתייה, ושיש לה חשבונות לא סגורים איתו. הסצינה שבה היא סוטרת לו ברגע שהוא נכנס לבר שלה - זה כל מה שצריך לדעת על היחסים ביניהם.
הבעיה היחידה היא שאחרי הפתיחה המצוינת שלה, הסרט מתחיל להתייחס אליה כאל דמות שצריך להציל. זה לא שרירותי - זה תוצר של הז'אנר ושל התקופה - אבל בצפייה חוזרת מורגש שהדמות הזאת ראויה ליותר מרחב.
ג'ון וויליאמס שמגדיר דמות במוזיקה
ג'ון וויליאמס עשה משהו שמעט מלחינים הצליחו לעשות - הוא כתב נושא שעד היום כשאתם שומעים את שמונת התווים הראשונים, הגוף שלכם מתחיל להתכונן למשהו גדול. "The Raiders March" הוא אחד משלושה-ארבעה נושאים בתולדות הקולנוע שמגדירים דמות כל כך טוב, שהשחקן בעצם רק משחק איתם ברקע.
אומנם 1981, אבל 2026
אומנם הסרט יצא ב-1981 וחלק מהסטריאוטיפים שלו לא הזדקנו היטב - הערבים המטופשים, הנאצים הקריקטורליים, כמה רגעי הומור שהיום היו מצונזרים. מה שכן, הבימוי עצמו כל כך חד שרוב הבימאים של היום יכולים רק להתקנא.
הסצינה הפותחת באיצטדיון בדרום אמריקה - הכדור, העכבישים, הבור, ההתעוררות של הפאגנות המסורתית - היא שיעור במה זה בימוי הרפתקאות. כל דקה של הסצינה הזאת אומרת לכם מי אינדיאנה ג'ונס, מה הוא פוחד ממנו, מה הוא יעשה בלחץ. ואז הוא יוצא מהמקדש, עולה לאווירון, ורואה נחש. הסרט לא צריך יותר ממה הוא צריך.
הסוף הקצת אנטי-קליימקטי
אני חייב להודות שמאז הצפייה הראשונה תמיד הרגיש לי שהסוף - פתיחת הארון, רוחות הנקמה של אלוהים - מגיע מהר יחסית לבילדאפ של שעתיים. הסצינה עצמה זכורה, אבל היא פותרת את המתח יחסית מהר. חבל. הייתי רוצה עוד דקה של אימה, עוד קצת נבל משכנע את עצמו שהוא לא הולך להיהרג.
אבל זה חסרון קטן של סרט שגדול ממנו בדיוק בכל הכיוונים האחרים.
הציון
פורצי הארון האבוד הוא לא רק סרט הרפתקאות - הוא התזכורת שהקולנוע, כשהוא עובד, יכול לעשות דברים שאף אמצעי אחר לא יכול. הוא הוכחה שז'אנר עתיק, כשנעשה עם אהבה, יכול להיוולד מחדש.
הזכיון שיצא מהסרט
וההצלחה של "פורצי הארון האבוד" יצרה זכיון של 5 סרטים - "מקדש האבדון" של 1984, "המסע האחרון" של 1989, "הארון של גולגולת הקריסטל" של 2008, ו"חוגת הגורל" של 2023.
והאיכות של הזכיון ירדה. "מקדש האבדון" היה אכזרי מדי. "המסע האחרון" הצליח לחזור לקסם של הראשון. "הארון של גולגולת הקריסטל" של ספילברג ולוקאס מ-2008 היה אכזבה. "חוגת הגורל" של ג'יימס מנגולד מ-2023 היה ניסיון לסיום, ופורד עצמו אמר שזה הסרט האחרון שלו כאינדיאנה.
וההיסטוריה של הזכיון מורה משהו על קולנוע. הסרט הראשון יצר אינדיאנה ג'ונס. הסרטים האחרים ניסו לחיות בצללו. ואף אחד לא הצליח להגיע לרמה של 1981. חבל - הדמות ראויה ליותר.
ובמשך 44 שנים אינדיאנה ג'ונס הפך לסמל הז'אנר. הצליל של הצליל-של-וויליאמס. הכובע. השוט. ארבעה אלמנטים שכל ילד בעולם המערבי יזהה תוך שנייה - גם כזה שלא ראה את הסרט. זה מה שעושה דמות לאיקונה בלי תקופת תפוגה.
הציון: 10 מתוך 10. סרט שאחרי 44 שנה לא איבד דקה אחת מהאנרגיה שלו. הסצינה הפותחת בלוד עם הכדור עדיין מצליחה לעלות את הדופק. והאריסון פורד עדיין הסטנדרט שכל גיבור הרפתקאות נמדד מולו - וברוב המקרים נופל. אין ספק קולנועי בעולם שהוא הסרט הכי שלם של ספילברג ולוקאס יחד.