אגדות מורטל קומבט: נקמתו של סקורפיון - כשהאנימציה מורידה את הכפפות

האנימציה שמורטל קומבט תמיד צריכה הייתה

עברו 28 שנים מאז שהוליווד ניסתה את "מורטל קומבט" בפעם הראשונה ב-1995, ועוד נסיון אחד גדול ב-2021, לפני שמישהו הצליח להבין מה עושה את המשחק הזה למה שהוא: דם, מהירות, פאטליטיז שלא מתנצלים. הסרט שהבין את זה לא היה סרט חי בכלל. הוא היה אנימציה תקציבית של Warner Bros, באורך 80 דקות, שיצאה ישירות לדיגיטל באפריל 2020.

איתאן ספודור ביים את הסרט שהוא הסרט הכי טוב של מורטל קומבט אי פעם. וזה אומר משהו - הסרטים החיים של 1995 (פול אנדרסון) ו-2021 (סיימון מקווייד) שניהם נכשלו לתפוס את האווירה של המשחק. האנימציה הצליחה כי היא לא דרשה שחקנים שיתנהגו כדמויות קומיקס. היא פשוט ציירה אותן.

הסיפור של סקורפיון

והסיפור של הסרט מבוסס על המשחק "מורטל קומבט" של מידוויי משנת 1992 - המשחק הראשון של הזכיון. אד בון וג'ון טוביאס יצרו את הסיפור של הזנו האסאשי (סקורפיון) ובי-האן (סאב-זירו) ב-1992. 30 שנים אחרי, הסרט הזה מציג את הסיפור הזה בצורה שבה אפשר לקבל אותו ברצינות.

והקסם של הסרט הוא שהוא לא מנסה להציג את כל המשחק. הוא מתמקד בסקורפיון - הנינג'ה הצהוב שהמשפחה שלו נרצחה על ידי סאב-זירו. ובמקום לפזר את הסיפור על 20 דמויות, הוא מתעמק על אחת.

והסיפור של סקורפיון הוא טרגדיה. הוא רואה את אישתו ובנו נרצחים על ידי קואלן צ'יי וסאב-זירו של לין קוויי. הוא נשרף לחיים. הוא הופך לרוח רפאים. הוא נוקם. והאנימציה מציגה את כל זה בעדינות שאף סרט לא יכל היה לתת. הסצינה שבה האני - הקילר של הנשפח של סקורפיון - יוצא מההראות לפני שמת ואומר לסאב-זירו "אבא, אני אוהב אותך" - רגע של אנימציה גדולה.

האלימות שמורטל קומבט צריך

והדבר הכי טוב בסרט הוא שהאלימות נאמנת למשחק. פטליטיז. דם. קרבות שאינם נחתכים. מי שגדל על המשחקים מקבל בדיוק מה שהוא רוצה. הסצינה שבה ג'קס מקבל את התפסה של גרו - שהזרועות שלו נקרעות מכתפיו - היא מצולמת בלי חיתוכים, בלי חוסר נוחות, בלי התנצלות.

והקסם של האנימציה הוא שהיא לא מוגבלת על ידי דירוג. הסרט מקבל R-Rating ולא חוסך באלימות. אגיד לכם משהו - מי שאוהב את המשחק יקבל בדיוק את מה שהוא מחפש.

ההיסטוריה של מורטל קומבט בקולנוע

וההיסטוריה של מורטל קומבט בקולנוע מורכבת. "מורטל קומבט" של פול אנדרסון מ-1995 היה הסרט החי הראשון - הוא הצליח בקופות אבל ספג ביקורות שליליות. "מורטל קומבט: השמדה" של 1997 היה אסון. "מורטל קומבט" של סיימון מקווייד מ-2021 ניסה שוב, גם הוא נכשל. רק האנימציה הצליחה.

הקולות שעובדים

ג'ואל מקהאל כג'וני קייג' מצוין. הוא משחק את הקייג' המקורי - שחקן הוליוודי שלא לוקח את עצמו ברצינות. וג'ניפר קרפנטר כסוניה בלייד היא נורמה אבל יציבה.

אבל הקול הכי טוב הוא פטריק סייץ' כסקורפיון/הנזו האסאשי. הוא לא קול קומיקס. הוא קול של אדם שכאב. וכשסקורפיון אומר את שורת המפתח שלו - "בוא הנה!" - יש שם רגע של זעם אמיתי.

אומנם לא לכל אחד, אבל

אומנם הסרט אלים מאוד. לא לכל אחד. מי שלא מכיר את המשחק עלול להיבהל. חבל - אבל זה גם חלק מהקסם. הסרט עושה כבוד למקור.

ויש את העובדה שהאנימציה תקציבית. חלק מהאיכות שלה לא הזדקנה. הקרבות הראשיים מצוירים יפה, אבל סצינות הרקע פעמים מרגישות פחות מלוטשות. חבל.

הסדרה שהמשיכה

הסרט הזה הצליח כל כך, ש-Warner Bros המשיכה את הסדרה. "מורטל קומבט: קרב הממלכות" של 2021 ו"מורטל קומבט: סנואו בליינד" של 2022 המשיכו את האנימציה. אבל הסרט הראשון נשאר הטוב ביותר. הוא הסרט שגילה לעולם שאנימציה יכולה לעשות מה שאקציה חיה לא יכולה.

בשורה התחתונה

"מורטל קומבט: הנקמה של סקורפיון" הוא הסרט הכי טוב של מורטל קומבט. הסרטי החיים של 1995 ו-2021 כשלו בלהביא את האווירה של המשחק. האנימציה הצליחה. היא הציגה את הברוטאליות בלי להתנצל, את הסיפור בלי לפשט, ואת הדמויות בלי לבזות.

הסרט הזה הוא דוגמה מצוינת למה שקורה כשמכבדים חומר מקור: לוקחים את התיק של 1992 של אד בון וג'ון טוביאס, ובמקום לפשט אותו לקהל הרחב, מאמינים שהקהל שאוהב את המשחק כבר יודע למה הוא בא. כשסקורפיון אומר ל-בי-האן בנשימה האחרונה "רק אלוהים יודע מה אתה," זה רגע אנימציה שיש לו משקל - לא בגלל שהוא חכם במיוחד, אלא בגלל ש-80 הדקות שלפניו הרוויחו אותו.

הציון: 7. הסרט שהמשחק הזה תמיד היה ראוי לו, וההסבר היחיד שצריך למה האנימציה ממשיכה להיות הז'אנר הכי נאמן לעיבודים של משחקי וידאו.