סימון מק'קווייד מבין שהסרט הראשון פספס - והפעם שולח אותנו ישר לטורניר. קארל אורבן כג'וני קייג' מציל סצינות שהתסריט שטוח בהן, הפטליטיז מועתקים ישר מהמשחק, וההפניות לא נגמרות. סרט מעריצים שיודע מה הוא ולא מנסה להיות יותר מזה.
חזרתי הביתה עם מה שרציתי
אני אהיה כן איתכם. כשהגעתי לאולם לראות את מורטל קומבט 2 לא הייתי עם ציפיות גבוהות. הסרט הראשון מ-2021 השאיר טעם של החמצה. הוא הרגיש כמו אקספוזיציה אחת ארוכה ומיותרת שהתמקדה בדמות מקורית שאף אחד לא ביקש, ופשוט שכח לתת לנו את מה שבאנו בשבילו. אבל הפעם, בשונה מהסרט הקודם, אני יכול להגיד שכן - יצאתי מהאולם עם מה שרציתי. חוויית מעריצים של מורטל קומבט.
גדלתי על המשחקים האלה
תראו, המשחקים האלה כבר בני מעל ל-30 שנה ואני זוכר אותם מאז שאני בערך נולדתי. גדלתי איתם. בשלב מאוחר יותר גם גיליתי את כל הסיפור של מערכת דירוג המשחקים שנוצרה בעקבות האלימות שהייתה במורטל קומבט עצמו, ושיחקתי בכולם. זה כנראה מותג משחקי המכות שאני הכי אוהב, פשוט כי הוא ארקייד כיף - מכות, אלימות, דם, דברים מצחיקים. אני יודע שזה נשמע מוזר להגיד שזה הכיף, אבל לפעמים משחקים פשוט נועדו להיות כיפים. ומעבר לזה, מורטל קומבט בדורות האחרונים גם הפך למשחק מעולה ומאוזן בסצנת משחקי הלוחמה התחרותית, משהו שלצערי לא תמיד היה ככה.
הסיבוב פרסה הנכון
אז על הסרט. מורטל קומבט 2 מבין את הטעות של הקודם, עושה סיבוב פרסה ומביא הפעם למרכז הבמה את מה שאמור היה להיות שם מההתחלה - הטורניר. במקום לבזבז זמן על בניית עולם שאף אחד לא חיפש, הוא מוותר על היומרות של הסרט הראשון, מתעלם מקווי העלילה שלא עבדו, ופשוט הולך ישר לעניין.
אבל לפני שאמשיך, תיאום ציפיות. אם אתם מחפשים סיפור עמוק או דמויות מורכבות, תורידו את הציפייה. העלילה כאן היא תירוץ קלוש להעביר את הצופים מקרב לקרב. הדיאלוגים חלשים, דמויות שלמות נשארות בלי רקע אמיתי, ויש כמה טקסטים די מביכים. אבל נראה שהסרט יודע את זה. הוא לא לוקח את עצמו ברצינות, מחבק את העובדה שהוא קרינג', ומשקיע את כל הכוח במה שמורטל קומבט בא לעשות מאז ומתמיד - לדמם.
קארל אורבן מציל את הסרט
הדבר הכי טוב בסרט הוא קארל אורבן בתפקיד ג'וני קייג'. אורבן פשוט מתאים לתפקיד הזה כמו כפפה. הוא מצחיק, הוא שחצן, יש לו את האגו המנופח של קייג' בדיוק כמו מהמשחקים, וברגעים שהתסריט שטוח הוא זה שמחזיק את כל הסצנה. בלעדיו חצי מהסרט היה אפרורי. הוא גם מספק את רוב הרגעים הזכורים מחוץ לקרבות.
האקשן והאלימות
באקשן עצמו הסרט מספק. הבמאי לא מתבייש בדירוג ה-R ולא חוסך מאיתנו כלום. רמת האלימות, שהייתה גבוהה כבר בסרט הראשון, עלתה כאן עוד כמה רמות. הקרבות מרשימים ברובם ומשלבים אמנויות לחימה אמיתיות עם כוחות על-טבעיים. הפטליטיז הם בדיוק מה שבאתם בשבילו - מוגזמים עד כדי גיחוך, מדממים, ונראים כאילו הועתקו ישר מהמשחק למסך.
אבל לא הכל ורוד. יש קרבות שפשוט משעממים. ולפעמים זה מרגיש כמו קרב ועוד קרב ועוד קרב בלי הרבה מעבר. אחרי שעה אתה מתחיל להרגיש שזה אותו דבר באריזה אחרת.
סרט מעריצים, באמת
עם כל זה, בתור מעריץ קשה לי להתנתק מכל האהבה שהושקעה בסרט. הזירות שנלקחו ישירות מהמשחקים הראשונים, האזכור של דמויות כמו שינוק, העובדה שלדמויות יש את אותם המהלכים שאנחנו מכירים מהמשחקים. זה סרט מעריצים. המסך עמוס ברפרנסים, בקריצות, בציטוטים מוכרים ובשחזור של מהלכים אייקוניים שלמדנו בעל פה עוד מימי הארקייד. יש פה גם הופעת אורח של אדם שכל מעריץ מורטל קומבט יקפוץ מהכורסא כשיראה. אני באמת התרגשתי ואנשים באולם לא הבינו למה.
אזהרה למי שלא מעריץ
אני אגיד את זה ישר - אם אתם לא מעריצים, אני לא חושב שכדאי לכם לראות את הסרט הזה. אתם פשוט לא תבינו למה אישה שפותחת את הפה מצליחה להוציא צרחה שמעיפה אנשים, למה הם נלחמים על גשר של חומצה, או למה חצי מהאולם קם כשהופיעה דמות מסוימת.
אבל מורטל קומבט בשביל הדור שלי הוא משהו שתמיד היה שם. הוא הכיף. הוא לא מנסה להיות עם עלילה חשובה וברורה, הוא בא ואומר בואו נהנה. והסרט הזה מבין את זה. עם כל המגרעות והחורים בעלילה הוא משיג את מה שהוא בא לעשות. זה סרט פופקורן בוטה וכיפי שמבקש מכם רק לכבות את המוח עם הכניסה לאולם וליהנות מהנסיעה.
הציון
הציון שלי: 7. זה ציון סלחני, ואני אומר אותו בתור מעריץ. אם הייתי שופט את הסרט בלי הנוסטלגיה הציון האמיתי שלו יותר בסביבות 5. סרט בינוני עם בעיות אמיתיות בעלילה, בקצב ובתסריט, ועדיין רחוק מאוד מהטרילוגיה האגדית של המשחקים. אבל מה לעשות, מורטל קומבט הוא בשבילי לא רק סרט. הוא גם נוסטלגיה, גם ילדות, וגם תזכורת לתקופה שבה ארקייד היה הכל. ולפעמים זה מספיק.