משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי - פרידה נוסטלגית, אבל מעט עייפה

טום קרוז נפרד מאית'ן האנט

טום קרוז בן 62 קופץ ממטוסים, צולל לקרח של הקוטב הצפוני, ורוכב אופנועים ממצוקים, כי הוא מסרב להאמין ש-CGI יחליף שחקן. "החשבון הסופי" הוא הסרט שבו הוא נפרד מהדמות שעיצבה את שלושים השנים האחרונות שלו, ואם זו אכן פרידה אמיתית - היא נעשית בדיוק כפי שהוא היה רוצה: מסביר את הראש שלו על שולחן הניתוחים של הקהל, ולוקח את הצוואה איתו לצוללת.

כריסטופר מקווארי ביים את הסרט - הרביעי שהוא ביים בסדרה מאז שלקח עליה אחריות ב-2015 עם "Rogue Nation". והוא לוקח את אית'ן האנט של קרוז למסע סופי שמתכתב עם 30 שנות הסדרה - מ1996 של דה פלמה ועד 2025.

קרוז בגיל 62

טום קרוז ב-2025 הוא בן 62. והוא עושה את כל הפעלולים בעצמו. קפיצה ממסוק. רכיבה על אופנוע על קצה צוק. צניחה במהירות גבוהה. וכל זה בגיל 62. ולא, זה לא טריק טכנולוגי. קרוז למד טייס מסוקים, צלילה במים קפואים, וטיפוס סלעים - הכל בשביל הסרטים האלה.

והקסם של קרוז הוא שהוא לא מנסה להיראות צעיר. הוא משחק את אית'ן בגיל - אדם שעבד 30 שנה ומבין שהזמן שלו נגמר. יש סצינה אחת קטנה שבה אית'ן מסתכל במראה ורואה איש מבוגר. קרוז מאפשר לעצמו את הרגע הזה. וזה מכבד את הצופה.

הפעלול הסופי

והסצינה הסופית של הסרט - שבה אית'ן יוצא מצוללת מתחת לקוטב הצפוני - היא הפעלול הכי מסוכן של קרוז עד עכשיו. הוא צילם את הסצינה הזאת במים קרים אמיתיים, בתוך לבוש צלילה אמיתי, בעומקים אמיתיים. והקסם הוא שאתם רואים את הסכנה אמיתית.

תחשבו על זה ככה - רוב סרטי האקשן של 2025 משתמשים ב-CGI לכל פעלול. קרוז מסרב. הוא רוצה שתראו את האדם, לא את האפקט. וזו הסיבה שאית'ן האנט הוא דמות שעובדת על המסך. אנחנו יודעים שמי שמסכן את חייו כאן הוא לא הדמות. הוא השחקן.

ההיסטוריה של הסדרה

וסדרת "משימה בלתי אפשרית" התחילה ב1996 עם בריאן דה פלמה כבימאי. הסרט הראשון הוא עיבוד של הסדרה הטלוויזיונית של 1966-1973. הוא היה הימור - קרוז עצמו לא היה אז כוכב פעולה. הוא היה שחקן של דרמה. הסדרה הפכה אותו לכוכב הפעולה הגדול של דורנו.

הקאסט המורחב

רבקה פרגוסון כאילסה פאוסט - שמתה בסרט הקודם - חסרה בסרט הזה. ואת החסר הזה מורגש. המקום שלה מולא על ידי הילי אטוול כגרייס - שהיא מקסימה אבל לא מצליחה לגעת באותה כימיה שהייתה בין קרוז לפרגוסון.

ויינג ריימס כלות'ר - השותף הותיק של אית'ן מאז 1996 - מקבל סצינות מכובדות. ויש שם רגע אחד שבו לות'ר אומר לאית'ן "זה הסוף שלנו, איתן" - רגע של פרידה אמיתית בין שתי דמויות שהלכו 30 שנה יחד.

אומנם הסיום, אבל

אומנם הסיום של הסרט קצת מאכזב. מקווארי לא מצליח לסגור את כל קווי העלילה. ויש כמה דמויות (במיוחד גביבל וויט'ם של שיי וויגהאם) שלא מקבלות סיום הולם. והנבל - GAITINIA המכונה - מרגיש מופשט מדי. נבל אנושי היה עובד יותר.

ויש את הקצב. שעה ושלושים-שש דקות, וחלק מהאמצע של הסרט מרגיש מתמשך. מקווארי שלי בסרט הקודם "Dead Reckoning" היה הצליח להחזיק קצב. כאן זה פחות. חבל.

הציון

"החשבון הסופי" הוא הסיום של אחת הסדרות הכי טובות של 21 השנים האחרונות. הוא לא מושלם, יש בו אמצע מתמשך ונבל מופשט מדי, אבל הוא ראוי. הוא מסיים את הסיפור של אית'ן האנט בכבוד, ומכבד את 30 השנים שקדמו לו.

הסדרה כתעודה לקרוז

וסדרת "משימה בלתי אפשרית" היא תעודה לקרוז עצמו. הוא היה אמור לעשות סרט אחד ב-1996 והוא הפך אותו לזכיון של 8 סרטים על פני 30 שנה. כל סרט הוא יותר מסוכן מהקודם. הוא טס במטוס שלוקח אותו בלי הגנה (בסרט 5). הוא קופץ ממסוק לתוך מסוק (בסרט 6). הוא רוכב על אופנוע ממצוק (בסרט 7). כל זה כי קרוז מסרב לסטור הוליוודי.

וההיסטוריה הקולנועית שלו - שתחילתה ב"רביזיוניסטי" של 1981 וסיומה כאן - היא תעודה לכוכב שאין כמותו. קרוז הוא ההצהרה האחרונה של מי שמאמין שהקולנוע הוא מעשה פיזי, לא דיגיטלי.

וכשקרוז יוצא מהמסוק בפעם האחרונה, יש שם רגע שאתם מבינים: 30 שנה יצאו לסיום. הציון: 7. לא הסיום המושלם של הסדרה (זה היה "Fallout"), אבל הסיום שראוי לה.