הסרט שהמציא קארי - ושינה מה קומדיה יכולה לעשות

ג'ים קארי בסרט הראשון שלו

יש סרטים שמייצרים כוכב, ויש סרטים שמייצרים ז'אנר. "אייס ונטורה" הוא משני המינים בו זמנית. ב-1994 ג'ים קארי היה דמות צדדית בתוכנית "In Living Color". אחרי הסרט הזה הוא הפך לקומיקאי הכי משולם של הוליווד, וב-1996 קיבל 20 מיליון דולר עבור "קייבלמן" - שיא של אז.

טום שאדיאק ביים את הסרט - הסרט הראשון שלו בקולנוע. ושאדיאק היה אחר כך הבימאי של "לאוורי דיוק" של 1998 ושל "בסיגנציה" של 2003 - שני סרטים קומיים אחרים של קארי. הוא הבין את קארי טוב יותר מכל בימאי אחר.

קארי מתחיל את הקריירה

ג'ים קארי ב-1993 היה ידוע מ"In Living Color" - תוכנית טלוויזיה קומית שבה הוא היה אחד מצוות של 8 שחקנים שחורים ולבנים. הוא לא היה כוכב קולנוע. ואייס ונטורה היה התפקיד שיצר את הקריירה שלו. הוא יצר את הדמות בעצמו - השפה הפיזית, הקצב המהיר, הצרחות שלוקחות 5 שניות.

והקסם של קארי כאן הוא שאף שחקן אחר לא היה יכול לעשות את זה. הסצינה שבה הוא יוצא מהמכונית באולם של מארינוס - "אם אני מאוד-מאוד שקט, אולי הוא לא ישים לב אליי" - רגע של קומדיה גדולה. קארי לא רק משחק את הדמות. הוא יוצר אותה במקום.

והקסם השני של קארי הוא שהוא משחק קומדיה פיזית בעידן של קומדיית דיאלוגים. ב-1994, רוב הקומדיות של הוליווד היו דיאלוגיות - "כששלי פגשה את הארי" של 1989 ו"מאוהב" של 1989 הראשונים. קארי החזיר את הקומדיה הפיזית של באסטר קיטון וצ'ארלי צ'פלין. הוא היה הקומיקאי הפיזי הכי טוב של 90s.

הקרבה לקרל אדוארדס

והדבר הכי חכם בסרט הוא שהוא מבוסס על דמיון ילדותי. אייס הוא בלש חיות - בחור שמחפש בעלי חיים אבודים. והעלילה הראשית - חיפוש דולפין שנגנב מאצטדיון - הופכת לתעלומה משטרתית.

הבחירה הזאת - לקחת ז'אנר רציני (תעלומת רצח) ולהפוך אותו לקומדיה ילדית - היא חכמה. הסרט מצחיק בדיוק בגלל שהוא מתייחס לעצמו ברצינות. אייס הוא בלש שחושב שהוא בסרט של ראיימונד צ'אנדלר. הסביבה שלו לא חושבת ככה.

והסצינה הקלאסית - שבה אייס נכנס לחדר עם פינגווין לבוש ומסביר לכולם בקול חמור "אנחנו מחפשים פינגווין נעדר" - רגע של קומדיה גדולה. קארי משחק את הסצינה ברצינות. הצוות מסביב מבולבל. הקומדיה היא בניגוד.

הפלאש שמסיים את הסרט

והסיום של הסרט - שבו אייס מגלה שהנבל הוא בעצם שחקן כדורגל לשעבר שעבר ניתוח מין - הוא רגע שגרם לוויכוח מאז 1994. ההצגה של הדמות הזאת בסרט - שעמדה כנגזרת ל'איימי' של חברתו של אייס בריאן - הייתה בעייתית מבחינת ההצגה של אנשים טראנסג'נדרים.

ב-1994 הסרט קיבל ביקורות ישירות מקבוצות LGBT, אבל המסר היה ש'זה רק קומדיה'. בגיל 36 אני מבין את הביקורת. הסצינה הזאת מבזה.

אומנם 1994 מורגש, אבל

אומנם הסרט מאוד 1994. חלק מההומור הזדקן בעייתי. במיוחד הסיום של הסרט שהזכרתי לעיל. חבל - אבל זה גם חלק מההיסטוריה.

ויש את שון יאנג כלאוטננט אינהטל - שמופיעה כדמות שאמורה להיות מצחיקה אבל לא תמיד עובדת. והסיפור הרומנטי שלה עם אייס מורגש קצת מאולץ.

ההשפעה על הוליווד

וההשפעה של הסרט על הוליווד הייתה משמעותית. קארי הפך לכוכב הקומיקה הגדול של 90s. הוא קיבל 20 מיליון דולר עבור "קייבלמן" של 1996. "דאמב ודאמבר" של 1994 הוציא 247 מיליון דולר בקופות. וכל זה התחיל באייס ונטורה.

הציון

"אייס ונטורה" הוא הסרט שיצר את הקריירה של ג'ים קארי. הוא לא הסרט הכי חכם של 1994. הוא לא הסרט הכי מצחיק. אבל הוא הסרט שהפך את קארי לכוכב.

הסרט שיצר ז'אנר

ו"אייס ונטורה" הוא הסרט שיצר את ז'אנר 'הקומדיה הפיזית של 90s'. "דאמב ודאמבר" של 1994 הצטרף. "שטויות" של 1996. "החצוף הגדול" של 1996 (אדם סנדלר). כולם משתמשים בקצב של אייס ונטורה.

וקארי עצמו המשיך לשחק את הקטגוריה הזו רק עד 1998 - "קייבלמן" של 1996 ו"שטויות" של 1997. לאחר "שו של טרומן" של 1998 הוא עזב את הקומדיה הפיזית ועבר לקומדיה רגישה יותר. "איש משוגע" של 1999, "איך הגרינץ' גנב את חג המולד" של 2000, "הצבע הירוק האחרון" של 2007. הוא נשאר בקצוות, אבל בז'אנר אחר.

בלעדיו - לא היו לנו "המסכה", "דאמב ודאמבר", "מה שלום שכן", "שו של טרומן". ההומור עצמו של "אייס ונטורה" כיום מרגיש מיושן בכמה מקומות, אבל ההשפעה שלו על קריירה שלמה ועל ז'אנר שלם של 90s נשארת. וזה אומר משהו על איך סרט אחד עם 12 מיליון דולר יכול להיות תחילת קריירה של מיליארד.