פתקים, קעקועים ופרנויה: המבנה הנרטיבי שסיחרר את הקולנוע המודרני

נולן הצעיר עושה תרגיל

איש בן 30, עם תקציב של 9 מיליון דולר, החליט שהוא יספר סיפור באלפי מאחור - מהסוף להתחלה - ושאיש לא יבין את הסרט בצפייה ראשונה. רוב האולפנים בהוליווד אמרו לו שזה רעיון רע. אחד אמר כן, חברת הפצה קטנה בשם Newmarket Films, וכריסטופר נולן בנה מהסיכון הזה את הסרט שיצר את הקריירה שלו.

הסיפור מאחורי הסרט מורכב. נולן כתב את התסריט יחד עם אחיו ג'ונתן. ג'ונתן כתב סיפור קצר בשם "Memento Mori" - שיצא בכתב עת ב-2001. כריסטופר ראה את הסיפור הקצר וביקש לעבד אותו לסרט. והאחים עבדו יחד על התסריט - שיתוף פעולה שיהיה הבסיס לכל סרטי נולן הבאים.

והסיפור מאחורי הסרט מורכב. נולן כתב את התסריט יחד עם אחיו ג'ונתן. ג'ונתן כתב סיפור קצר בשם "Memento Mori" - שיצא בכתב עת ב-2001. כריסטופר ראה את הסיפור הקצר וביקש לעבד אותו לסרט. והאחים עבדו יחד על התסריט - שיתוף פעולה שיהיה הבסיס לכל סרטי נולן הבאים.

ואת "מומנטו" קשה היה למכור להוליווד. הסרט היה דוחה - אלים, לא ליניארי, פילוסופי. רוב האולפנים סירבו. בסוף, חברת "Newmarket Films" - חברת הפצה קטנה - הסכימה לעשות אותו.

הסיפור שמסופר אחורה

הסיפור של "מומנטו" מסופר בסדר הפוך. הסצינה הראשונה היא הסיום. הסצינה האחרונה היא ההתחלה. ובאמצע - שלוש דקות בכל פעם, אחורה.

והקסם הוא לא הטריק. הקסם הוא שהטריק עובד. הסיפור עוסק בלאונרד שלבי של גאי פירס - איש עם אובדן זיכרון לטווח קצר. הוא לא יכול לזכור דבר חדש. הוא יכול לזכור רק עד הרגע שהאישה שלו נרצחה.

ונולן בנה את הסרט בסדר הפוך כדי שהצופה ירגיש כמו לאונרד. אנחנו לא יודעים מה היה לפני. אנחנו רק יודעים מה שאמרו לנו. וזה הופך את הסרט למסע פסיכולוגי.

וההתחלה של הסרט - שהיא בעצם הסיום הכרונולוגי - מציגה את לאונרד הורג איש בשם טדי. אנחנו לא יודעים למה. ואז הסרט הולך אחורה ומראה לנו איך הגענו לשם. כל סצינה היא 3 דקות שמסתיימות לפני התחלת הסצינה הקודמת. וכשאנחנו מגיעים בסוף הסרט להתחלה האמיתית, אנחנו מבינים שמה שראינו בהתחלה לא היה מה שחשבנו.

גאי פירס בתפקיד החיים שלו

גאי פירס כלאונרד עושה את הביצוע שמגדיר את הקריירה שלו. עד "מומנטו" הוא היה שחקן אוסטרלי לא מוכר. אחרי, הוא היה השחקן של נולן.

והקסם של פירס הוא בעיניים שלו. הוא משחק אדם שלא יודע מה קורה. כל סצינה הוא מתעורר מחדש. הוא לא זוכר את הסצינה שלפני. הוא לא יודע למי הוא מדבר. הוא חייב להאמין למה שהוא רואה.

והמונולוג של לאונרד על אובדן זיכרון - "אני זוכר איך זה קרה. אבל אני לא זוכר אותך" - רגע של קולנוע גדול. פירס לא משחק זעם. הוא משחק בלבול שקט.

ופירס ב-2000 היה ידוע מ"L.A. Confidential" של 1997. "מומנטו" היה הסרט שאיפשר לו להראות שהוא יכול לעשות יותר מסרטי פעולה. והוא חזר לעבוד עם נולן ב-"פרומתאוס" של 2012 (לא נולן, אבל סרט גדול).

כתובות הקעקע

והדבר הכי חכם של הסרט הוא כתובות הקעקע של לאונרד. בלי זיכרון לטווח קצר, הוא לא יכול לזכור דבר חדש. אז הוא כותב על הגוף שלו. מה שהוא צריך לזכור, הוא מקעקע. "אל תאמין לשקרים שלו." "חפש שם את ג'ון ג'." "הוא הרג את אשתך."

והקעקועים הופכים לאיינטית של הסרט. כל פעם שלאונרד פוגש מישהו חדש, הוא מסתכל על הקעקועים. הוא לא יודע אם להאמין למישהו. הוא רק יודע מה הוא כתב לעצמו.

והבעיה הפילוסופית שהסרט מציג - שאם אתה לא יכול לזכור, איך אתה יכול לדעת מה אמת? - היא הלב של "מומנטו". לאונרד יוצר את המציאות שלו דרך מה שהוא בוחר לקעקע. ואם הוא בוחר לקעקע שקר, הוא יחיה בשקר.

הסיום שמשנה את הסרט

והסיום של "מומנטו" - שאני לא אגיד מה הוא, אבל הוא משנה את כל הסרט. מי שצופה בסרט פעם אחת לא יבין כלום. בצפייה השנייה, הסרט הופך להיות סרט אחר לחלוטין.

וזה הקסם של נולן - הוא לא מטעה אותך. הוא מציג לך את הכל. אבל אתה לא רואה כי אתה במצב של לאונרד. ובסיום, כשנולן מציג את הסיפור מההתחלה, הכל מתחבר.

והמסר הפילוסופי של הסיום - שלאונרד הוא בעצם מקור של הטעות שלו עצמו - הוא הסיבה שהסרט נשאר בראש שלי 23 שנה. אנחנו כולנו, במידה מסוימת, יוצרים את הסיפור שלנו דרך מה שאנחנו בוחרים לזכור. ואת הזיהוי הזה לאונרד עושה.

אומנם מורכב, אבל

אומנם הסרט מורכב. מי שלא מוכן לסבלנות לא יחזיק. ויש את העובדה שהסרט קצר יותר מסרטי נולן המאוחרים - 113 דקות בלבד. וחלק מהדמויות (במיוחד ג'ו פנטוליאנו כטדי) מקבלות פחות זמן.

ויש את הסצינות בסדר הכרונולוגי - שמצולמות בשחור-לבן - שמשתלבות בתוך הסיפור ההפוך. הן מציגות את לאונרד מדבר עם מישהו בטלפון. והקסם הוא שאף אחד לא יודע מי בצד השני עד הסיום. המעבר בין שחור-לבן לצבע, לאחור-וקדימה, יוצר צפייה מסובכת בכוונה. לא לכל אחד.

ההצלחה והקריירה של נולן

ו"מומנטו" הצליח. התקציב של 9 מיליון, הקופות בארה"ב 25 מיליון. הוא קיבל 2 מועמדויות לאוסקר - על תסריט מקורי ועל עריכה. והוא נכנס לרשימת "BFI Top 250" - רשימת הסרטים הטובים אי פעם - של מכון הקולנוע הבריטי.

וההצלחה הזאת אפשרה לנולן לעבור לסרטי הוליווד גדולים - "בלתי-ניתנים-להפרדה" של 2002, "בטמן מתחיל" של 2005. הקריירה שלו התחילה בסרט הזה.

איפה זה עומד היום

"מומנטו" הוא הסרט שיצר את הקריירה של נולן. הוא הוכיח שאפשר לעשות סרט אינדי חכם שדורש מהצופה לחשוב, וגם להחזיר את ההשקעה פי שלוש בקופות. בלעדיו אין "אינספשן", אין "האביר האפל", אין "Tenet" ואין "Oppenheimer". כל הסרטים הבאים של נולן הם וריאציות על העקרונות שהוא הניח כאן: זמן כחומר גלם, מבנה כפאזל, צופה כמשתתף.

ודעה לא פופולרית שאני מוכן להגן עליה: זה הסרט הכי חכם של נולן. רוב המעריצים שלו אוהבים את "האביר האפל" או "אינספשן", ובצדק - אלה סרטים גדולים יותר. אבל "מומנטו" הוא הסרט שלו עם הניקיון המוחלט. אין שם CGI, אין שם הנס זימר עם ה"בראאאם", אין שם 200 מיליון דולר. יש שם רק רעיון, גוף וקעקועים. הציון: 8.5. בכל פעם שאני רואה סרט עם מבנה לא-ליניארי, אני חוזר ל"מומנטו" של 2000 כסטנדרט שאחרים לא תמיד מגיעים אליו.