תפסיקו לראות טריילרים. באמת.
החלטתי לשבת ולכתוב את הכתבה הזאת אחרי שראיתי את הטריילר של "פרויקט הייל מרי" - העיבוד הקולנועי לספר המדהים של אנדי וויר. אני לא אספר מה קורה בטריילר, וכמובן שלא אחשוף אפילו פרט אחד ממה שקורה בסרט או בספר. למי שרוצה, הביקורת המלאה שלי על פרויקט הייל מארי מחכה כאן. אבל יש לי אזהרה אחת חשובה: אני מאוד לא ממליץ למי שעדיין לא ראה את הטריילר לראות אותו. פשוט אל. הטריילר הזה הורס המון מהחוויה שהיצירה הזאת אמורה לספק. עבורי, הוא הדוגמה הכי טובה למה שאני מתכוון כשאני אומר שטריילרים מודרניים יכולים להיות לא פחות מהרסניים.
מתי הטריילר הפסיק להיות טיזר
אני יודע שזה נשמע אולי קיצוני. הרי טריילרים הם חלק מתעשיית הקולנוע, הדרך לגרות אותנו להיכנס לאולם. אבל תחשבו על זה רגע - כמה פעמים ישבתם בקולנוע החשוך, סצנה דרמטית התרחשה על המסך, ואמרתם לעצמכם "אה, זה כבר ראיתי בטריילר"? כמה פעמים הטריילר חשף את כל העלילה מההתחלה ועד האמצע, ולעיתים גם את הטוויסטים של המערכה השלישית?
תראו, אם תנתחו את המבנה של טריילרים היום, תראו שהם כבר לא טיזרים. פעם, טריילר נועד לתת לכם תחושה של אווירה, להציג את הדמויות ולזרוק איזושהי תעלומה לאוויר. היום, טריילרים בנויים כמו מיני-סרט של שתי דקות וחצי. יש להם התחלה (הצגת השגרה), אמצע (הקונפליקט) ושיא (מונטאז' של פיצוצים וסצנות אקשן מהסוף של הסרט). למעשה, כבר קיבלתם את כל הסיפור בדקה וחצי. וכשאתם מגיעים לסרט עצמו אתם לא צופים בו כדי לגלות מה יקרה, אלא רק מחכים שהנקודות שראיתם בטריילר יתחברו. זה הופך אותנו מצופים שחווים סיפור לצופים שעושים וי על סצנות שהם כבר מכירים.
כשאפילו מארוול חייבת לזייף
הבעיה נהייתה כל כך אבסורדית שאפילו חברות ענק כמו מארוול נאלצות לזייף דברים בטריילרים שלהן. הן מכניסות קטעים שבכלל לא קיימים בסרט הסופי, משנות שורות של דיאלוגים בעריכה, ואפילו מסירות דמויות מסצנות בעזרת CGI - הכל רק כדי למנוע ספויילרים.
מה זה אומר בעצם? זה אומר שהאולפנים יודעים שהם חושפים יותר מדי. הם מבינים שהשיווק שלהם פוגע בסרט. אבל במקום לעצור, לקחת צעד אחורה ולעשות טריילרים שמשאירים קצת מקום לדמיון, הם מעדיפים פשוט לשקר לנו.
DRIVE: כשהטריילר הוא פשע נגד הסרט
וכשזה לא ספויילרים או שקרים של אולפני ענק, זה פשוט שיווק שמעוות את הסרט עצמו. קחו את DRIVE של ניקולס וינדינג רפן למשל. הטריילר ההוא הוא פשוט פשע נגד הסרט.
הוא לא רק מציג אותו כמו סרט אקשן מהיר עם מוזיקה אנרגטית ומרדפי רכב, בזמן שהסרט בפועל הוא משהו הרבה יותר איטי ומלנכולי - הוא גם חושף את כל שלד העלילה. הטריילר ההוא מכר לקהל סרט בסגנון "מהיר ועצבני", ומי שהגיע לאולם בציפייה לאדרנלין טהור קיבל יצירת ניאו-נואר איטית. התוצאה הייתה קהל מתוסכל שלא העריך את יצירת המופת שהוקרנה מולו. ומי שכן אהב את הסגנון וצפה בטריילר, הגיע לאולם כשהוא כבר יודע בדיוק מה הולך לקרות בכל רגע נתון, כולל האירוע שהוא כנראה בין החשובים ביותר בסרט, אם לא החשוב מכולם. אז מה הטעם לראות את הסרט אחרי זה?
זה קורה כל הזמן. הטריילר נהיה החוויה עצמה במקום ההכנה לחוויה. אנחנו מגיעים לסרט כשאנחנו כבר יודעים את כל הסיפור, את הטוויסטים, את הפתרונות, ואפילו את הבדיחות הכי טובות שכבר נשרפו בפרומו. אז מה נשאר לנו לגלות? איפה הקסם של לשבת בחושך ולתת לסיפור לקחת אותך למקום שאין לך מושג איך הוא ייראה בסוף?
ההצעה שלי: גמילה קרה
אז הנה ההצעה שלי, ואני יודע שזה קשה ליישם אותה בעולם שבו סרטונים מופעלים אוטומטית בכל רשת חברתית - תפסיקו לראות טריילרים. גמילה קרה. בחרו סרטים לפי דברים אחרים: לפי הבמאי שעומד מאחורי הפרויקט, לפי השחקנים שאתם אוהבים, לפי הז'אנר, לפי המלצות של מבקרים שאתם סומכים עליהם, או אפילו רק לפי הפוסטר ותקציר של שורה וחצי ב-IMDb. תנו לעצמכם את החוויה הטהורה של לגלות סרט בזמן אמת, בלי לדעת מה הולך לקרות.
פתאום כל סצנה מותחת היא באמת מותחת, כי אין לכם בראש שום תמונה של הגיבור מאוחר יותר בסרט.
אז בפעם הבאה שתרצו לראות סרט - תתנגדו לפיתוי. סגרו את היוטיוב, גללו מהר למטה בפיד, ואם השמיעו טריילר באולם הקולנוע לפני הסרט שלכם - עצמו עיניים ואטמו אוזניים. לכו לקולנוע עיוורים. תנו לסרט להפתיע אתכם, ותודו לי אחר כך.