קמרון שלח מכונה לעולם - והמכונה ניצחה

6.4 מיליון דולר ומיתוס בן ארבעים שנה

שישה וארבע מיליון דולר ב-1984 לא קונים אפילו טיזר של סרט סופר-הירואים בימינו. הם קנו לג'יימס קמרון את כל הקריירה שלו, ולמדע הבדיוני האמריקאי את אחד הנבלים שלא ימותו לעולם. זה המקרה היחיד שאני זוכר שבו תקציב נמוך לא היה מגבלה - הוא היה עיצוב. בלי הכסף לעשות את ה-T-800 רץ באור היום עם CGI מלא, קמרון נאלץ להחביא אותו בלילה, להראות אותו רק בהבזקים. המגבלה הפכה לאסתטיקה.

המחסל הראשון יצא ב-1984, בתקציב של 6.4 מיליון דולר - שזה לא כסף בכלל לסרטים של היום. ג'יימס קמרון היה אז בימאי לא מוכר שעבד בסרטי B'. הוא קיבל הזדמנות אחת. והוא עשה את הסרט שיצר את כל הקריירה שלו.

שוורצנגר כנבל אמיתי

ארנולד שוורצנגר ב-1984 היה כוכב פעולה צעיר עם "קונאן הברברי" מאחוריו. קמרון נתן לו את התפקיד שהפך אותו לכוכב.

והבחירה של שוורצנגר כ-T-800 הייתה גאונית. הגוף שלו, המבטא הקשה, הפנים החסרי רגש - כולם עזרו לדמות. הוא לא רק נראה כמו רובוט. הוא תפקד כמו רובוט.

הסצינה הראשונה שלו - הוא מגיע ליל בעירום, מבקש את הבגדים של פאנקי, נלחם בהם, גונב את הבגדים - היא דקה אחת שמספרת לכם מי הדמות. הוא לא צריך להזיק. הוא צריך לבצע משימה.

והאיום של שוורצנגר הוא לא בכוח שלו - אלא בחוסר הרגש. הוא לא יודע פחד. הוא לא יודע רחמים. הוא לא יודע עייפות. הוא יודע רק לעקוב אחרי המטרה שלו.

לינדה האמילטון - הגירסה הראשונה של שרה

לינדה האמילטון ב-1984 משחקת את שרה הקונור בצורה שלא דומה לסרט השני. כאן היא מלצרית. היא נורמלית. היא לא יודעת על העתיד, על המכונות, על העובדה שיש לה תפקיד.

וההפיכה שלה לאורך הסרט - מהפחד הראשוני של בחורה רגילה, דרך החרדה של אדם שלא יודע מה קורה, לתקיפות הסופית של מי שמבינה שהיא חייבת ללחום - היא הקשת של הסרט.

הסצינה הסופית שבה היא הורסת את ה-T-800 במכונה מטכנולוגית - "You're terminated, fucker" - היא רגע של גיבורית גדולה. וזה לא חלק טבעי שלה. זו הפיכה שהיא עברה.

רייז ושרה - הרומן שמשנה את ההיסטוריה

מייקל בין כקיל רייז הוא הדמות שמספקת את הסיפור הרגשי. הוא חייל מהעתיד שנשלח לאחור להגן על שרה. הוא יודע שהוא לא יחזור. הוא יודע שהוא הולך למות.

והסצינה שבה הוא מספר לשרה למה הוא בא - שהוא הכיר את התמונה שלה כל החיים, שהיא היוותה לו השראה - "חציתי זמן בשבילך, שרה. אני אוהב אותך. תמיד אהבתי" - רגע מצמרר.

והקסם הוא שזה גם נכון תזמונית. רייז הוא אבא של ג'ון קונור. הוא חוזר לאחור כדי להציל את שרה, ובאותה פגישה שלו איתה - הוא מוליד את ג'ון. המשפט המגדיר של הסרט - "העתיד הוא לא מובטח. אנחנו עושים אותו." - הוא משפט שגם פילוסופי וגם רגשי.

האפקטים הקטנים שעובדים

המחסל הראשון נראה תקציבי. כי הוא היה תקציבי. והאפקטים שלו פשוטים. בובות סטופ-מושן של ה-T-800 בלי עור. כליבה גרועה במקצת. תאורה לא תמיד מושלמת.

אבל קמרון הצליח לעבוד עם הקלפים שלו. הוא לא הראה לכם הרבה. רוב הסרט מתרחש בלילה, באור נמוך. אתם לא רואים את ה-T-800 בלי עור הרבה זמן. וכשהוא מופיע בסוף, אחרי שהעור שלו נשרף - דקה אחת בלבד. וזה מספיק.

אומנם תקציבי, אבל

אומנם הסרט נראה תקציבי - חלק מהאפקטים נראים היום מצחיקים. הסטופ-מושן של ה-T-800 קופץ. הדם נראה כמו דם פלסטיק. הסצינות של העתיד עם הזיוף-מורדים שטוחות מאוד.

ויש את הקצב - התחלה איטית מאוד. הסרט לוקח 30 דקות עד שהוא נכנס לקצב הסיפור הראשי. חבל שזה לא 20.

הירושה

המחסל הראשון הוא הסרט שיצר את הקריירה של קמרון. הוא הוכיח שאפשר לעשות סרט מדע בדיוני בתקציב נמוך אם יש לך רעיון טוב ובימאי שיודע איך להציג אותו.

קמרון - הקריירה שהתחילה ב-1984

וג'יימס קמרון עצמו, אחרי "המחסל" של 1984, הפך לאחד הבימאים הגדולים בעידן המודרני. "חייזרים" של 1986, "התהום" של 1989, "המחסל 2" של 1991, "שקרים אמיתיים" של 1994, "טיטאניק" של 1997, "אווטאר" של 2009, "אווטאר 2" של 2022, ו"אווטאר 3" של 2025.

"המחסל" היה הסרט שיצר אותו. קמרון היה לפני זה תקציב נמוך - "פיראנהה 2" של 1981 (סרט אסון). "המחסל" של 1984 היה הראשון שלו שהצליח. והוא הפך אותו לבימאי שהוליווד נותנת לו כל תקציב.

הציון שלי

ההמשך השני של 1991 הפך עם הזמן ליצירה הגדולה יותר - יותר אקשן, יותר אפקטים, יותר רגש. אבל בלי הראשון אין שני. "המחסל" של 1984 עומד לעצמו - לא בגלל ההמשך, אלא בגלל שהוא בנה את הקלאוסטרופוביה, את האיום, את הכוריאוגרפיה של רדיפה בלי סוף בקצב של 91 דקות בלי דקה מיותרת. 9.5/10. הסרט שלימד את הוליווד שמכונה היא הנבל הכי מפחיד שיש - כי אי אפשר לדבר איתה.