סייבורג במעיל עור: סרט ההמשך ששינה את חוקי האפקטים והאנטומיה של הגיבור

הסרט שהמציא את ה-CGI המודרני

ב-1991 ההפרש בין סרט אקשן לבין מהפכת אפקטים נמדד בכמה דקות מסך. "המחסל 2: יום הדין" שינה את חוקי שני הז'אנרים בו זמנית. הוא הפך נבל לגיבור, גיבורה למלצרית-קומנדו, ויצר את הדמות הראשונה בקולנוע שעשויה לחלוטין מ-CGI ועובדת. רוברט פטריק כ-T-1000 הוא הסיבה שהקולנוע המודרני נראה כמו שהוא נראה. וג'יימס קמרון הוא האיש היחיד שיכול היה לעמוד על הדרישה הזאת בלי להתפשר.

ג'יימס קמרון ב-1991, אחרי הצלחת המחסל 1 ו"התהום", החליט לעשות סרט עם רובוט שעשוי ממתכת נוזלית. באותה תקופה, CGI הוא משהו שעשו רק במחקר. קמרון התעקש שאפשר. אילו ידע מה זה אומר - גם הוא היה בורח.

ה-T-1000 שהפך הכל

רוברט פטריק כ-T-1000, הרובוט מהעתיד שעשוי ממתכת נוזלית, הוא הסיבה שיש CGI בקולנוע מודרני. הסצינה שבה הוא קופץ דרך הקיר ומתרכז בחזרה לצורה אנושית - לקח שלוש שנים של פיתוח. ובאותו זמן, 'תעשיית האפקטים האלקטרוניים' של אינדאסטריאל לייט אנד מאג'יק עברה מ-50 אנשים ל-200.

והקסם הוא לא רק הטכנולוגיה. הוא הקאסטינג. רוב הוליווד היו רוצים לתת את התפקיד הזה לשחקן גדול וכריזמטי. קמרון בחר ברוברט פטריק - שחקן רזה, שקט, עם פנים שנראות כמעט נורמליות. וזה בדיוק מה שהופך את ה-T-1000 למפחיד. הוא לא מאיים בכוח. הוא מאיים בחוסר רגש.

שוורצנגר חוזר אחרת

ארנולד שוורצנגר חוזר כ-T-800, אבל הפעם הוא הגיבור. קמרון לקח את הקלסיק של הסרט הראשון - הרובוט שרוצח את כולם - והפך אותו למגן של ילד. וזה לא קלישאה. הוא משחק את הקושי - רובוט שלומד אנושיות לאט.

תחשבו על הסצינות הקטנות - הוא לומד לחייך, לדבר עברית של מתבגרים ("hasta la vista, baby"), להבין את הפחד של ג'ון. ושוורצנגר משחק את זה כמו רובוט שאינו מבין במלואו - בלי להיות מצחיק על בסיס מאומץ.

והסיום - "אני יודע עכשיו למה אתה בוכה. אבל זה משהו שלעולם לא אצליח." - הוא רגע אחד של קולנוע מדע בדיוני שמלמד מה זה אדם.

לינדה האמילטון - שרה הקונור החדשה

לינדה האמילטון כשרה הקונור עברה טרנספורמציה גופנית מדהימה לסרט הזה. היא הופכת מהמלצרית של הסרט הראשון לחיילת. היא בנתה שרירים, למדה לירות אקדחים, התאמנה כמו חיילת. והדמות שלה השתנתה בהתאם.

שרה ב-T2 היא לא הגיבורה החיובית. היא טראומטית, פראנואידית, מאוזנת. היא יודעת מה הולך לקרות אבל אף אחד לא מאמין לה. וכשהיא יוצאת מבית הבריאות עם כל ההיסטוריה של דייוויד הוקס - זו אישה שלא תיתן לעולם לפגוע בבן שלה.

המונולוג שלה על דייסון - ההפסקה במקום הריקה כשהיא מבינה שלא יכולה להרוג אותו - הוא רגע גדול של שחקנית שלא תמיד מקבלת קרדיט.

הילד שמסומן

אדוארד פורלונג כג'ון הקונור הצעיר עושה עבודה לא רעה לבחור צעיר ב-13. הוא מצחיק לפעמים, מבריק לפעמים, מעצבן לפעמים - מה שהדמות צריכה. ג'ון הוא נער שגדל בלי אבא, עם אמא בבית בריאות, עם כל ה-CIA על הזנב שלו. פורלונג מצליח להראות גם את המתבגר וגם את המנהיג העתידי.

הסצינה שבה הוא מחבק את ה-T-800 בסוף - "אני לא רוצה שתלך" - היא אחד הרגעים הכי מדויקים בקולנוע אקשן: מכונה לומדת מה זה לאבד מישהו, ילד לומד שאי אפשר לשמור על אף אחד שאוהבים.

הקרבות

קמרון אחראי על כמה מסצינות האקשן הכי טובות בעידן ההוא. המרדף בכביש המהיר עם המשאית, הקרב במפעל הפלדה, ההתפוצצות בבסיס הצבאי. כל סצינה היא דרס דברי בארגון.

והסצינה הסופית במפעל הפלדה - כשה-T-1000 נמס באמבטיה של מתכת חמה - בנויה על שתי דקות שבהן רובוט מנסה לעצור את עצמו מלהשתנות לכל הדמויות שהוא ראה במהלך הסרט. דקה אחת שלוקחת את כל הקאסט הצדדי ומאחסנת אותו בנבל. זו עריכה גאונית, ופטריק מצליח לתת לה את כל המשקל הרגשי שהיא צריכה.

אומנם הסיום, אבל

אומנם הסיום מקריב מעט. הסצינה שבה ה-T-800 מחליט להרוס את עצמו - זה רגע רגשי, אבל הוא בנוי על קלישאה של "רובוט שמקריב את עצמו". קמרון מצליח להציל אותו רק בשל כך שהבימוי שלו טוב. חבל שזה מורגש כקלישאה.

ויש את הקצב של החצי השני - שמתפצל בין סדנת המפעל למרדפים אחרים. לפעמים הסרט קצת מנמיך מתח לטובת אקשן.

למה זה חשוב

המחסל 2 הוא הסרט שהמציא את הקולנוע המודרני של אקשן ומדע בדיוני. ה-CGI שלו, הקאסטינג שלו, הביצוע של שוורצנגר ופטריק, הבימוי של קמרון - כל אלו מגדירים את הז'אנר עד היום. ב-2026, אחרי 35 שנים של אפקטים דיגיטליים, ה-T-1000 עדיין מפחיד יותר מרוב הנבלים שנוצרו אחריו.

הוא גם הסיקוול הנדיר שלא רק שווה לקודם - הוא עולה עליו בכל פרמטר. הוא הרחיב את עולם הסרט הראשון, התעמק בדמויות, והוסיף ממד פילוסופי שהמקור לא ניסה לגעת בו. השיעור שה-T-800 לומד על דמעות הוא לא קלישאה - הוא הצהרה של קמרון על מה שמייחד את האנושיות. ציון: 9.5/10. אחד הסיקוולים הטובים בכל הזמנים, ומסמך מייסד של עידן ה-CGI.